שינוי יכול להיות דבר מפחיד – בוודאי כאשר מדובר באוכלוסייה שבמשך שנים רבות הורגלה לדרך חיים קבועה, פשוטה ושוויונית, עם הידיעה הברורה של: "אם מגיע לי, וודאי יבואו ויגידו לי " , "אני לא הולך כדי לדרוש את הזכות המגיעה לי", "ממש לא בסדר לבלוט מעל כולם", "כולנו שווים ולכולנו מגיע אותו הדבר...".

 

כך הורגלו החברים בקיבוצים שהיום הם הוותיקים, שעבדו רוב חייהם למען הכלל, אותם ותיקים שבנו בעמל רב, בדוחק ובעבודה פיזית קשה תוך ויתור על מותרות, רק על מנת שיהיה לכלל.

 

כעת לשיטתם, באים וגוזלים מידיהם את הקיבוץ! הם שהוזזו הצידה אחר כבוד, כמי שלא זקוקים להם יותר, מסתובבים בתחושה עגומה שזהו, הסתיימה תקופה בה הם היו כה חשובים ונחוצים, כעת כבר לא...

 

אני זוכרת את אותו חבר קיבוץ ותיק שקם בשיחת קיבוץ וצעק שהרסנו להם את הקיבוץ!!

 

אין ספק הרסנו להם את החלום, גם אם אותו חלום אינו מתאים למציאות של היום.

 

הקיבוצים התאפיינו בערבות ההדדית והשוויון שתמיד היו אבן יסוד של החינוך הקיבוצי - עם השינוי בקיבוצים, הלכו הערבות והשוויון והצטמצמו. מי שיכול היה להרשות לעצמו רכש והסתדר לו בנוחות, אך אותו ותיק שלא שפר מזלו, אט אט נסגר בדלת אמותיו בעוד הפער, עם הזמן, רק הולך וגדל.

 

היו ותיקים שללא עבודה וללא סיבה לקום בבוקר הלכו וקמלו והיו כאלה שהצליחו להרים את עצמם, ואולם דבר זה דרש מהם מאמץ רב.

היו גם בני קיבוץ, שבאו חדורי רוח לחימה במטרה להיאבק על זכויות הוריהם שלכאורה נגזלו.. אותם בנים שחשו תחושת תסכול עבור הוריהם, פעמים רבות ליבו את היצרים, בצדק או שלא.

 

הדבר היה לרועץ עבור הקהילה כולה. הקהילה שלאורך שנים היו שנשאו אליה עיניים כמושא להערצה, וכעת עם השינויים בקיבוצים, בעיקר אותם קיבוצים הבאים לכך מכורח הנסיבות ונאלצים לעשות זאת בשל מצבם הקשה מקפחים ודוחקים את ותיקיהם לפינה של דלות ותסכול...

אך יש גם כאלה קיבוצים המחליטים על השינוי מעמדה של כוח ומאוחדות ויש להם הזמן לעשות את השינוי בצורה איטית ומחושבת. למרות זאת, החברים בכלל והוותיקים בפרט לא תמיד מודעים לזכויותיהם מהקיבוץ, והזכויות המגיעות להם מהמדינה.

 

לא פעם אנו שומעים על מקרים הגובלים בפגיעה בזכויות החבר. להלן מספר דוגמאות, אך ישנן עוד רבות:

 

1. קיבוץ בו קיבלו חברים מבוגרים מכתב מהנהלת הקיבוץ כי קופת הפנסיה שלהם אינה מלאה בהתאם לנדרש, לפיכך עליהם להמציא מקור הכנסה, ולמלא את הקופה על מנת שתהיה להם פנסיה מספקת בהגיעם לגיל פרישה.

 

2. קיבוץ אשר מעלה באופן שרירותי את גיל הפרישה לפנסיה לגיל 70.

 

3. קיבוץ שנכנס להליך משפטי מול מספר חבריו מבלי ליידע אותם שבתנאים מסוימים מגיעה להם השתתפות בהוצאות המשפטיות.

 

4. אני מאמינה בשקיפות, וחשוב לי לעזור לחברי הקיבוצים ובעיקר לוותיקים שבהם, על מנת שיוכלו לקבל את זכויותיהם הן מביתם הקיבוצי והן מרשויות המדינה כגון: ביטוח לאומי, משרד הרווחה וכו'.

מגזר נוסף שהשינוי פגע בזכויותיו הוא בעלי הצרכים המיוחדים בקהילה!


חברתי לצוות עו"ד המתמחה בנושאים אלה! יחד נעזור ונעשה את כל אשר נדרש למען חברי הקיבוצים הוותיקים ועבור בעלי הצרכים המיוחדים – הדבר חשוב הן לחברים והן לקיבוצים שהרי בסופו של יום הנטל ייפול על כתפי הקיבוץ, ולכן מוטב לדאוג למיצוי זכויות החברים ובעלי הצרכים המיוחדים מוקדם ככל שניתן ובאופן המקצועי ביותר.


בברכה,

אדווה אלטרמן, עו"ד ומגשרת