לא נערך לך שימוע כדין? מגיע לך כסף!

מהו שימוע וכיצד הוא נערך: שימוע הינו הליך במסגרתו המעביד מסביר לעובד מדוע הוא מפטר אותו, מהם השיקולים שבבסיס הפיטורים, ונותן לעובד אפשרות לענות לכל טיעון ולכל סיבה שמעלה המעסיק, וכן לטעון טענות בדבר השיקולים מדוע לא לפטרו.

הרעיון העומד מאחורי שימוע לפני פיטורין הינו להסביר לעובד את מצבו במקום התעסוקה, לדון עמו על אפשרויות תעסוקתו, כגון הצעת תפקיד חלופי, וכן לתת לעובד הזדמנות לשפר את תפקודו והתנהגותו בעבודה, ובכך להימנע מפיטוריו.

חובת שימוע חלה הן על מעסיק ציבורי והן על מעסיק פרטי

על המעסיק חלה חובה למסור לעובד זימון לשימוע, כאשר הזימון צריך לכלול בפרוטרוט את הסיבות לפיטורים. לעובד ישנה הזכות להגיב לזימון בכתב וכן להיות מיוצג בשימוע על ידי עורך דין. כן נדרש המעסיק לתת לעובד פרק זמן סביר להתכונן לשימוע, לשכור שירותיו של עו"ד, להכין את טענותיו מדוע יש להמשיך להעסיקו ולתקוף את עילות הפיטורים.

במידה והמעסיק מסתמך על מסמכים או ראיות (כגון: מיילים או סרט הקלטה ממצלמת ביטחון), על המעסיק להעביר ראיות אלו מראש אל העובד, על מנת שיוכל להתכונן להשיב עליהן כראוי.

הבהרה: שימוע למראית עין בלבד, דינו כאילו לא נערך שימוע כלל. על המעסיק לערוך שימוע, אף במקרים בהם יש למעסיק הוכחות חותכות, כי העובד גנב מהעסק, הטריד מינית את מי מהעובדים, פגע פיזית במי מהעובדים ושאר מקרים קשים.

נהפוך הוא, דווקא כאשר החלטת הפיטורין של המעסיק נובעת מהתנהגות קשה ולא ראויה של העובד, הנחיצות של השימוע גוברת, שכן במהלך השימוע עלולות להתברר עובדות, אשר ישפכו אור על המקרה ויציגו פן אחר, שונה ממה שהתגלה בתחילה.

חובת המעביד במהלך השימוע

חובת המעביד העיקרית היא להגיע לשימוע ללא הכרעה מראש. על המעביד לשמוע את טיעוני העובד בלב נקי ובנפש חפצה, לפני שהוא נותן את החלטתו הסופית. לרוב בשימוע יהיה נוכח המנהל הישיר של העובד או מנהל משאבי האנוש בארגון.

על המעביד להיות ער לכך שחלה עליו חובת תום לב גבוהה ביותר, על מנת למנוע חשיפה של תביעה מצד העובד. כן, על המעביד לערוך פרוטוקול שימוע ולמסור העתק ממנו לעובד. פרוטוקול השימוע צריך להכיל את כל הנאמר במהלך השימוע, וכן על המעסיק לנמק את השיקולים לפיטורי העובד.

הבהרה: במקרה של עובד זמני או פרוייקטור שמפוטר לאחר סיום תקופת העסקתו שסוכמה מראש בהסכם עבודה אישי, אין חובת שימוע.

פיצויים ואכיפת העסקה

הסעדים אותם יפסוק בית הדין לעבודה, בגין הפרת זכות השימוע, מתחלקים לשניים וייתכן כי בית הדין לעבודה אף יפסוק את שניהם:

סעד האכיפה: במקרים חריגים ייתן בית הדין לעבודה צו המורה למעסיק להימנע מפיטוריו של העובד. לרוב בית הדין לא ייתן צו אכיפה, היות ובית הדין לא רוצה להתערב בשיקולים של המעסיק במקום העבודה או ליצור מצב של "העסקה כפויה", מה שיביא בהכרח ליחסי עבודה עכורים. עם זאת, במידה והיה פגם מהותי בהליך השימוע, או שלא היה שימוע כלל, או שהעובד פוטר ללא עילה מוצדקת והמעסיק נהג בחוסר תום לב כלפי העובד, יכול העובד לתקוף את החלטת הפיטורין של המעסיק באמצעות פנייה לבית הדין לעבודה ובקשה לצו עשה, אשר יורה למעסיק להשיב את העובד לעבודה.

פיצויים כספיים: לרוב יפסוק בית הדין לעבודה פיצויים כספיים לעובד, הנגזרים מגובה משכורתו, ואשר ינועו בין חודש אחד ל- 12 חודשים ובמקרים חריגים אף יותר (ידוע גם על מקרים בהם נפסקו פיצויים בגובה 24 משכורות). במקרים של חוסר תום לב מצד המעסיק, רשאי בית הדין להטיל על המעסיק גם פיצויים עונשיים.

האם ישנה חובת שימוע גם במקרה של פיטורים עקב הליך צמצומים?

התשובה היא לחלוטין כן. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי אין בעצם היות הפיטורין פיטורי צמצום כדי לפטור את המעביד מחובת השימוע, וכי גם במקרה של פיטורי צמצום יש לאפשר לעובד לנסות לשכנע את המעביד בדבר ביטול פיטוריו או להציג בפני המעביד חלופות אחרות לפיטורים. כמו כן, זכותו של העובד לדעת מדוע דווקא הוא נכלל ברשימת פיטורי הצמצום.

האם עובד רשאי לדרוש את ביטול השימוע שנערך לו על ידי המעסיק?

זכותו של העובד לפנות אל בית הדין האזורי לעבודה, ולבקש צו לביטול השימוע שנערך לו ועריכת שימוע חוזר, וזאת במידה והשימוע נערך שלא כדין, לא ניתנה לעובד הזדמנות אמיתית להתכונן לשימוע או להעלות את טענותיו, לא נערך פרוטוקול או השימוע היה למראית עין בלבד, והחלטת הפיטורין כבר נקבע מראש.

מהם שיקולי בית הדין לעבודה בקביעת גובה הפיצויים?

• אופן העסקתו של העובד (משרה מלאה, לפי שעות, משרה חלקית) ובציפיות העובד להמשך תעסוקה לאורך זמן, כגון עובד שהוצג בפניו מצג כי המדובר בעבודה קבועה או לטווח ארוך.

• הסכמים קיבוציים או הסדר בין המעסיק לוועד העובדים.

• אופן הפיטורים והאם הם נעשו לפי הדין ובצורה המכבדת את כבודו של העובד ותואמת את חובת תום הלב של המעסיק.

• הזמן שחלף בין הפיטורין לבין פניית העובד לבית הדין לעבודה. התמהמהות הינה לרעת העובד.

• הסיכויים של העובד להמשיך לעבוד במקום העבודה, לולא פוטר.

• תפקידו ומעמדו של העובד במקום העבודה.

• האם העובד פוטר מעילה מוצדקת? על המעביד חלה החובה לפטר עובד, אך ורק מתוך עילה מוצדקת ולא מתוך גחמה של רגע.

• הוותק של העובד במקום העבודה וחוות דעת המנהלים הישירים שלו, לאורך תקופת העבודה.

• וכמובן, האם העובד קיבל הודעה בכתב על הכוונה לפטרו והתראה מספקת לשימוע והאם השימוע היה הוגן.

הכלל הינו: ככל שאי הצדק וחוסר תום הלב מצד המעסיק גדול יותר - כך הפיצויים שיקבל העובד יהיו גדולים יותר. ככל שהאשמה בפיטורין של העובד גדולה יותר (כגון, חוסר ציות למנהלים, התרשלות בעבודה, איחורים קבועים, התנהגות שאינה הולמת) - כך הפיצויים יהיו קטנים יותר.

סיכומו של דבר, במהלך השנים האחרונות אומצה חובת השימוע מהמגזר הציבורי והורחבה על כלל העובדים במשק, וזאת מתוך דיני הצדק הכללי.

שימוע אינו הליך פורמאלי בלבד, אלא הליך מהותי, הדן בגורלו התעסוקתי של העובד, וכתוצאה מכך בתי הדין לעבודה מתייחסים להליך השימוע בכובד ראש.

זכותו של המעסיק לפטר את עובדיו, אך גם זכותם של העובדים לא להיות מפוטרים. משכך, עילת הפיטורין חייבת להיות מוצדקת.

חשיבותו של הליך השימוע הולכת ותופסת תאוצה בדיני העבודה בישראל, וזלזול בחשיבות השימוע מצד המעסיק, חושפת אותו לתביעות ולנזקים רציניים ביותר. משכך, הן המעסיק והן העובד, רצוי שיהיו בקיאים בחובתם ובזכותם בהליך הפיטורים בכלל ובשימוע בפרט.