הרבה בני זוג בוחרים בצוואה הדדית, אך מה קורה אם לאחר פטירתו של אחד מהם, בן הזוג הנותר בחיים מתחתן בשנית? כיצד למנוע מאבקי ירושה עתידיים בין היורשים ? כיצד להתגונן בפני יורשים חמדניים? ומהוא אותו טיעון ל"השפעה בלתי הוגנת" שיורשים המרגישים מקופחים, מרבים להעלותו?


צוואה הדדית הינה צוואה בה שני בני הזוג קובעים כי כל אחד מבני הזוג, לאחר פטירתו, מוריש לבן הזוג הנותר בחיים, את כל רכושו ורק לאחר פטירתו של בן הזוג השני, יועבר כלל הרכוש אל יורשים אחרים, כגון הילדים של בני הזוג. במקרה שבו הילדים משותפים, בד"כ הצוואה ההדדית היא הצוואה הטובה ביותר, ואכן בין בני זוג בעלי יורשים משותפים, זו הצוואה הנפוצה ביותר. צוואה זו גם מגינה על בן הזוג הנותר בחיים, מפני יורשים "רעבים" וחסרי סבלנות.


אך מה קורה במקרה כזה, נניח כאשר בת הזוג נפטרת ובן הזוג הנותר בחיים מתחתן בשנית וברצונו עתה להוריש את רכושו לרעייתו החדשה? על פי חוק הירושה על מנת שאחד הצדדים יוכל לבטל את הצוואה ההדדית, עליו להודיע על כך בכתב לצד השני לצוואה ההדדית.

 

במקרה והצד השני כבר הלך לעולמו, על בן הזוג הנותר בחיים, להשיב לעיזבון בן הזוג הנפטר את כל אשר קיבל מירושתו, ורק לאחר השבה זו, בן הזוג הנותר בחיים יהא רשאי לצוות את רכושו הוא כראות עיניו. כאשר לא ניתן לבצע השבה פיזית של רכוש (כגון דירת מגורים שנמכרה), על בן הזוג הנותר בחיים לבצע השבה כספית שוות ערך.


כאשר בני הזוג מחליטים על עריכת שתי צוואות נפרדות, ובעיקר כאשר מדובר בבני זוג להם ילדים נפרדים מנישואים קודמים, מומלץ כי יעשו תחילה הסכם ממון והפרדת נכסים, באופן שיקל על הוצאתה לפועל של צוואתם, לאחר מותם. כמו כן, מומלץ כי כל אחד מבני הזוג יבטיח את עצמו מפני היורשים, כך שלאחר פטירת אחד מבני הזוג, לא יבואו היורשים אל בן הזוג הנותר בחיים, בדרישות העלולות לפגוע בו כלכלית. לדוגמא, אם דירת המגורים הייתה בבעלות שני בני הזוג, הסעיף המבטיח את בן הזוג הנותר בחיים, ימנע מהיורשים לבוא בדרישה לרשת כבר עתה את מחצית הדירה.


גם כאשר מדובר בבני זוג להם ילדים משותפים, עדיין יתכנו מלחמות ירושה, בעיקר כאשר מדובר בצוואה עתירת נכסים או כאשר ישנן מספר צוואות סותרות. ראו פרשת יולי עופר ז"ל, אשר פורסמה בהרחבה בתקשורת, שם ולפי פסק הדין, המנוח ערך בחייו כ – 20 צוואות, אשר האחרונה עוררה מאבק משפטי ממושך בין בתו של המנוח, לבנו של המנוח.


בבואו של מוריש לערוך את צוואתו, עליו לתת את הדעת כי במקרה של ריבוי צוואות, כאשר הצוואה האחרונה נעשית בסמוך לאחר שינוי משמעותי במצבו הבריאותי של המצווה, או בסמוך לאירוע משמעותי אחר בחייו, כגון מעבר להתגורר בבית אחד מילדיו, יש בכך, לפחות למראית עין, משום "השפעה בלתי הוגנת" על המצווה, אשר ייתכן ויהא בה כדי לפסול את צוואתו, או לכל הפחות לעורר מאבקי ירושה שיהא בהם כדי לפלג את המשפחה, בעיקר באם השינוי בצוואה האחרונה (כפי שהיה במקרה יולי עפר הנ"ל) הינו שינוי דרסטי לגבי אחד היורשים והרעת מצבו של יורש אחר.


נבהיר במספר מילים מה עומד מאחורי הטיעון הפופולארי בפי יורשים המרגישים מקופחים - "השפעה בלתי הוגנת". הראיות להשפעה בלתי הוגנת הן בד"כ נסיבתיות. בית המשפט בודק האם הנסיבות מעידות על תלות "מקיפה ויסודית" של המוריש ביורש, גילו של המוריש, מצבו הבריאותי והמנטאלי, האם ליורש הייתה האפשרות לנצל את מצבו הפיזי והנפשי של המוריש, האם הנסיבות אפשרו את ניצולו של המוריש ע"י היורש והאם הצוואה נחזית להיות צוואה שנכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת.

 

בית המשפט לא ימהר לבטל את צוואתו של המצווה, אלא אם כל הנסיבות הנ"ל יוכחו בפניו חד משמעית. וראה, כי בפרשת יולי עפר דנא, על אף טענותיו הרבות של הצד המקופח בצוואה בדבר "השפעה בלתי הוגנת", הותיר בית המשפט את הצוואה על כנה.


בשולי דברים נציין כי, על פי פרסומי העיתונות, בחר איל ההון מוזי ורטהיים, לחלק את הונו בין שני ילדיו, באופן לא שוויוני, בעודו בחיים (הדבר נעשה במסגרת "הסכם מתנה" ולא במסגרת צוואה), כך שבנו קיבל 63% בנכסים המשפחתיים ואילו בתו קיבלה 37% בנכסים המשפחתיים, דבר שאילו היה נעשה במסגרת צוואה, היה עלול להביא לקרע בין האחים, אך כאשר הדבר נעשה בעודו של המעביר בחיים, יכול המעביר "להרגיע את הרוחות" ולהבהיר לילדיו כי זהו רצונו ומהן סיבותיו למהלך זה, ובכך למנוע קרע משפחתי אפשרי.


לסיכום,

 

המלצתנו היא בין אם בחרתם בצוואה הדדית או צוואה יחידה, מומלץ לעשותה צוואה בעדים, באמצעות עורך דין שאינו בעל עניין בצוואה, לגבות את הקראת הצוואה בצילום והקלטה בווידאו, על מנת למנוע מהיורשים לטעון כנגד הצוואה כי המצווה לא היה כשיר בעת חתימתה או כי העדים לא חתמו במעמד ההקראה וכיוצ"ב טענות, לערוך כמעין שיחת חולין טרם חתימת הצוואה, על מנת להוכיח את התמצאותו של המצווה בסביבתו ודיבורו לעניין, וכן ובמידת הצורך לצרף לצוואה חוות דעת רפואית לפיה המצווה כשיר לחלוטין בעת עריכתה (אלא שחוות דעת כזו עלולה להיות חרב פיפיות, ולשמש את היורשים שירצו לערער על הצוואה כטיעון לפיו עצם צירופה של חוות דעת רפואית לצוואה, יש בה כדי להעיד על חששו של המצווה כי מצבו הבריאותי השתנה לרעה).

 

כך ניתן יהיה לצמצם את הסיכויים למאבקי ירושה עתידיים, וכן וכאמור גם מומלץ לנקוט ב"פעולות מנע" במסגרת עריכת הצוואה, אשר ימנעו מהיורשים, לאחר פטירת אחד מבני הזוג, מלנשל מהרכוש את בן הזוג הנותר בחיים.