הבית החדש שלי- היכן?

מגמות ודילמות במשמורת ילדים


את אחת מכותרות העיתונות המפורסמות ביותר לאחרונה , תפסה המלצת משנה של הוועדה בראשותו של פרופ' דן שניט בעניין האחריות ההורית. הוועדה הוקמה על ידי השרה ציפי לבני בזמן שהיתה מופקדת על משרד המשפטים. מסקנות הוועדה , שזכו לסיקור תקשורתי רחב , ממשיכות באופן עקרוני, את הקו הרדיקלי השולט בשנים האחרונות במשפט ובחקיקה, של העמדת טובת הילד כערך אבסולוטי בדיני המשפחה. המלצת הוועדה היתה לבטל את חזקת הגיל הרך.
חזקת הגיל הרך קובעת כי האפוטרופסות על ילד עד גיל שש תינתן אוטומטית לאם, אלא במקרים חריגים בהם האם מגלה יכולת הורית בעייתית במיוחד.
מקור החזקה הוא מהגמרא, ממסכת כתובות, סה, ב': "דרש רבי עולה רבה אפיתחא דבי נשיאה, אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש, כדברי אסי דאמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו".
המשפט הישראלי אימץ את הכלל הנ"ל שבדין העיברי. על פי ס' 25 לחוק הכשרות המשפטית המסמיך את בית המשפט לקבוע את גורל משמרתו של הקטין:
"כפי שיראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
מסתבר, כי למרות החזקה, וועדת שניט לא המציאה את הגלגל, ודעתם זו יש לה על מי שתסמוך אף במקורות העיבריים. בעל הלכות גדולות, מתקופת הגאונים כתב כי המקור מהגמרא אינו קובע את משמורת הילד אלא את חיוב המזונות כלפיו וכותב כי:" הבן אצל האב בין לפני שש נים ובין אחרי שש."(הלכות גדולות לר' שמעון קיארא, הלכות כתובות 250).
וכך כותב גם הראב"ד, מחכמי הראשונים :"אין הדעת סובלת שנכוף את האב להפריד בנו ממנו עד שיהיה בן שש." (הלכות אישות, פרק א', בבארו את הרמב"ם).
אף בפסיקת בית המשפט אנו עדים לאי אלו הרהורים לגבי החזקה. וכך אמר השופט חיים פורת בערעור (1125/99) בבית המשפט המחוזי: "קיים שוויון בין הורים בכל הנוגע לזכות ואחריות תפקיד המשמורנים...המשקל שניתן לחזקה לא צריך להיות מוגזם ויש לתת משקל גם לשאר השיקולים בבואנו לבחון את טובת הילד הספיציפי".



אירית דוד, משרד עו"ד טוענים רבנים, וגישור[email protected]