האם מכירה של דגים במשק חקלאי היא שימוש חורג בקרקע? בית המשפט סבור שבמאה ה- 21 אין חובה להיצמד לנוסח הסכם החכירה, וניתן לבצע התאמות למציאות המשתנה של החקלאיים.
במסגרת תביעה שהוגשה על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כנגד בעלי משק חקלאי המתגוררים במושב כפר אז"ר נטען, כי החקלאים השתמשו במבנים ששימשו בעבר לחממות והפכו אותם לבריכות דגים בהם מבוצעת פעילות מסחרית, אחסון, מכירה ושיווק הדגים בניגוד להיתרים הקיימים.
הסעד אותו ביקשה רשות מקרקעי ישראל היה הריסת המבנים והבריכות שהוקמו במשק החקלאי (מבלי שניתנו ההיתרים הנדרשים), אכיפת הוראות הסכם החכירה אשר אינן מאפשרות לבצע שימושים חורגים בקרקע חקלאית, וכן תשלום על השימוש שנעשה במהלך השנים במבנים אלו לצורכי מסחר ולא לצורכי חקלאות.
מנגד, טענו החקלאים, כי הם עושים שימושים מגוונים במשק החקלאי שברשותם, כאשר חלק מהקרקעות משמשות לגידולי שדה וחלקן משמש לגידול דגים, שהינה פעילות חקלאית מותרת ולגיטימית.
הנתבעים לא ראו פסול בכך שמתקיימת בנוסף לבריכות הדגים גם חנות דגים בשטח המשק, בה נמכרים דגים, ספרי בישול ותבלינים, אלא טענו שפעילות זו הינה פעילות חקלאית לכל דבר והמשך ישיר של גידול הדגים, ולכן אין לראות בה שימוש חורג בקרקע חקלאית.
בית המשפט מגלה הבנה לצרכים המשתנים של עולם החקלאות
למרבה הפלא, בית המשפט גילה הבנה לצרכים המשתנים של עולם החקלאות, ולצורך של חקלאים להתאים את עצמם למציאות המשתנה, מציאות המחייבת ביצוע של מכירת התוצרת גם כשהיא נעשית בסמוך לשטח הגידול.
בית המשפט לא ראה בגידול הדגים ובמכירתם בחנות הסמוכה לבריכות הדגים כפעילות שאינה חקלאית, ואף הדגיש כי אין זה ראוי לעשות אבחנה בין פעילות גידול הדגים לפעילות המכירה, וכפי שבעבר היה החקלאי מציג את מרכולתו בכיכר העיר, כך יש לאפשר לו כיום להציג את מרכולתו במקום הטבעי בו יוצרה התוצרת החקלאית.
כמו כן, אין כל פסול בכך שבהסכמי המשבצת של אגודת המושב אין היתר מפורש לפעילותם של הנתבעים, אם בפועל הם מקיימים הלכה למעשה את תכלית החקיקה מכוחה העניקה להם המדינה את האדמות לצורך עיבוד והשבחת הקרקע.
יתרה מכך, בית המשפט רואה במכירת ספרי בישול ותבלינים בחנות הסמוכה לבריכות הדגים, מוצרים נלווים הטפלים לתוצרת החקלאית, ומאשר פעילות זו מפני שמדובר במכירה זניחה ביחס לפעילות העיקרית של גידול ומכירת הדגים. מכירת הדגים בחנות היא אמצעי בו משתמש החקלאי לשיווק התוצרת החקלאית, ואין המדובר במסעדת דגים אלא במכירת התנובה החקלאית עצמה.
ניתן לראות שבית משפט הלך צעד קדימה בכך שהכיר בפעילות מכירת הדגים כפעילות מחויבת לאור שינוי צרכי הפרנסה בעידן החדש. מטרת מסירת הקרקע לחקלאיים נעשתה על מנת שיתפרנסו ממנה וזה בדיוק מה שנעשה על ידי הנתבעים בצורה טבעית ומידתית. על החקלאיים לשלם לרשות למקרקעי ישראל עבור סוג הפעילות שמבוצעת בשטח המשק, אך שימוש חורג בקרקע חקלאית בוודאי לא נעשה על ידם.
.jpg)
.jpg)
