איסור והוראות מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה:


סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מטעמי מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית , הורות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, מקום מגורים, השקפה, מפלגה, שירות במילואים וכו'. הסעיף הנ"ל מגן מפני הפליה פסולה במקום העבודה, המוצאת את ביטויה בין היתר בריאיון העבודה ובהליך הקבלה לעבודה, בתנאי העבודה המוצעים או המוענקים, אפשרויות קידום בעבודה, דרישות בלתי סבירות מטעם המעסיק, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים או פיצויי פיטורים.


יצוין, כי לא יראו באמור לעיל הפליה, כאשר היא מתחייבת מאופי או ממהות התפקיד או המשרה.


איסור והוראות מכוח חוק שכר שווה לעובד ולעובדת:


חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו 1996, חוקק למטרת שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע תנאי העסקה של עובד/ת וכן כל גמול אחר הניתן בקשר לעבודה.


החוק הנ"ל קובע כי עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך. הוראה זו חלה גם לעניין כל גמול אחר, שנותן מעסיק לעובד או עבורו בקשר לעבודתו. בחודש אוגוסט 2020 העבירה הכנסת תיקון לחוק, החל על מעסיקים שמעסיקים אצלם למעלה מ-518 עובדים. על פי התיקון לחוק, המעסיק חייב להפיק דוח פנימי ובו נתונים על פערי השכר הממוצע בין גברים לנשים באחוזים בכל קבוצת עובדים במקום העבודה. התיקון לחוק גם קבע כי עם עריכת הדוח הפנימי, ובהתבסס על אותו דו"ח, על המעסיק למסור לכל עובד ועובדת מידע בדבר הקבוצה אליה הם משתייכים בפילוח העובדים ופערי השכר באותה קבוצה באחוזים. אחת לשנה על המעסיק גם לפרסם " דו"ח ציבורי" הכולל, בין היתר, נתונים באחוזים על אודות פערי השכר הממוצע של העובדים המועסקים אצל המעסיק לפי פילוח העובדים ולפי היקף המשרה, בהתייחסות לפי מין. הצגת הנתונים בדו"ח תהיה באופן שאינו מאפשר את זיהויו של עובד מסוים ואינו כולל "מידע רגיש".


הגשת תביעה בגין אפליה במקום העבודה:


ככל ועובד/ת טוענים לפגיעה במקום העבודה מכוח אחת מהנסיבות המתוארות לעיל, ביכולתו/ה להגיש תביעה לבית הדין בטענת אפליה, כאשר נטל ההוכחה מוטל דווקא על המעסיק, כמצוין בסעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 הקובע כך:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2.."


כלומר, מאזן הכוחות במקרה של טענת האפליה הוא חריג ואינו חל על טוען הטענה, אלא על המעסיק שחייב להניח תשתית עובדתית לפיה לא בוצעה האפליה הנטענת.