מאמר זה עוסק בבקשות לשחרור מוקדם מוועדת השחרורים בלבד. יחד עם זאת, יצוין, כי הלכה למעשה, אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה שהינה מעל 3 חודשים ואינה עולה על 6 חודשים, זכאי אף הוא לקיצור מאסרו. בנסיבות הללו, הבקשה תוגש ליחידה לשחרור ממאסרים קצרים ולא ולועדת שחרורים.
כמו כן, בנסיבות מסוימות, אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה הנעה בין 6 חודשי מאסר ואינה עולה על 12 חודשי מאסר, ייתכן ויידרש אף הוא להגיש את בקשתו לשחרור מוקדם ממאסר ליחידה לשחרור ממאסרים קצרים ולא לועדת השחרורים, הדבר תלוי בעיקר, אך לא רק, בסוג העבירה בה הורשע ובגינה נגזר עליו עונש המאסר אותו הוא מרצה.
הדילמה העומדת בפני ועדת השחרורים בבואה לשקול האם להורות על שחרור מוקדם של אסיר, נוגעת אפוא לבחינת הסכנה הנשקפת לציבור מהאסיר לאחר שחרורו.
הרצינול העומד בבסיס האפשרות לשחרור מוקדם ממאסר על בסיס התנהגות טובה של אסיר, מעניקה עידוד ותמריץ חיובי לאסירים המרצים עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, להתמיד במגמת התנהגותם החיובית עוד במהלך מאסרם, עידודם להשתתף בהליך טיפולי כבר בין כתלי בית הסוהר, במסגרתו בין היתר, יעברו הליך של עיבוד העבירה או העבירות בהן הורשעו ובתוך כך יישומם של 'כלים' אותם הם מקבלים במסגרת ההליך הטיפולי, דבר אשר יסייע להם להבין את הפסול במעשיהם וילמד אותם לזהות מצבי סיכון עתידיים תוך הימנעות מכניסה למצבים שכאלה, דבר אשר הלכה למעשה, יכול למנוע הישנות ביצוע עבירות פליליות.
בסופו של יום, המטרה היא להשיב את אותם אסירים משחוררים למוטב ולדרך המלך, תוך שילובם מחדש בחברה.
סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א- 2001, קובע כי ועדת השחרורים לא תורה על שחרור מוקדם של אסיר אלא אם שוכנעה כי שחרורו של האחרון ראוי והוא אינו מהווה סכנה לשלום הציבור.
עפ"י סעיף זה, ישנם שני תנאים מצטברים אשר מאפשרים את הפעלת סמכותה של ועדת השחרורים להורות על שחרור מוקדם ממאסר. האסיר ראוי לשחרור ושחרורו איננו מהווה סכנה לשלום הציבור.
התנאי הראשון, נוגע לאסיר ומדגיש את ההיבט האישי של האסיר ובכלל זאת, נכונותו להשתקם ולהיטיב את דרכיו לרבות התנהגותו בין כתלי בית הסוהר.
התנאי השני לעומת זאת, נוגע לשכלול האינטרס הציבורי בשחרור האסיר ולמעשה נועד להבטיח כי לא תהא כל סכנה לציבור בשל שחרורו המוקדם של האסיר.
השיקולים המנחים את ועדת השחרורים בבואה לקבל החלטה ביחס לאפשרות שחרור מוקדם של אסיר;
סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, מונה את הנתונים השונים אשר צריכים לעמוד לנגד עיניה של ועדת השחרורים בבואה לשקול בקשה לשחרור מוקדם ממאסר של אסיר פלוני.
נזכיר, בראש ובראשונה על הועדה לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור לרבות למשפחתו, נפגע העבירה ולביטחון המדינה. כמו כן, יש לבחון את סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא בתקופת מאסרו.
עפ"י סעיף 9 לחוק, הועדה תביא בחשבון את הנתונים הבאים;
• העבירה בגינה נושא האסיר את עונש מאסרו, לרבות נסיבות ביצועה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה;
• תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, על פי האישומים;
• הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן;
• דיונים קודמים בועדות בענינו של האסיר והחלטות בהם, לרבות בענין ביטול שחרורו על-תנאי;
• הקלות בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו;
• התנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו, כמפורט להלן:
(א)התנהגות טובה של האסיר במהלך תקופת המאסר;
(ב)גילוי יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שיקומו;
(ג)שימוש בסם מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – סם מסוכן);
(ד)גמילה משימוש בסם מסוכן;
(ה)עבירה פלילית שעבר האסיר וסוג העבירה;
(ו)התנהגות שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באסירים אחרים או בסוהרים או לשבש את סדריו של בית הסוהר;
(ז)מעורבות בפעילות עבריינית, בין בתוך כותלי בית הסוהר ובין מחוץ להם;
(ח)בריחה מבית הסוהר או חזרה אליו שלא במועד;
• חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון, ובמקרים המתאימים גם חוות דעת מקצועיות, בין השאר בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש;
• חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, לענין שחרורו על-תנאי של האסיר, כמפורט להלן, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר:
(א)חוות דעת הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר, אפשרויות השתלבותו בעבודה סדירה או בתכנית טיפולית; לענין זה תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התכנית המוצעת על ידי הרשות לשיקום האסיר;
(ב)חוות דעת שלפיה אין האסיר זקוק לתכנית שיקום ושהוא אינו מגלה דפוסי התנהגות עבריינית;
(ג)חוות דעת שלפיה אין האסיר מתאים לשיקום;
(תיקון מס' 8) תשס"ז-2007
• לענין אסיר שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שחרורו מהמאסר – חוות דעת של שירות המבחן, אם ניתנה, לענין שחרורו על-תנאי של האסיר;
• נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי.
יצוין, כי אין מדובר ברשימה סגורה ולועדת השחרורים שיקול הדעת לקחת בחשבון נתונים נוספים טרם קבלת ההחלטה בבקשה של אסיר לשחרור מוקדם ממאסר.
שחרורו המוקדם ממאסר של אלון קסטיאל ;
ביום 23.07.2018 הורשע אלון קסטיאל, במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות מין בארבע מתלוננות שונות ובית המשפט המחוזי השית עליו 57 חודשי מאסר בפועל זאת לצד ענישה נלוות.
ערעור שהגיש קסטיאל לבית המשפט העליון כנגד חומרת העונש, נדחה ביום 23.6.19 תוך שבית המשפא העליון קבע כי העונש שהושת על קסטיאל ראוי ומאוזן.
( לקריאת פס"ד המלא: ע"פ 6479/18 קסטיאל נ' מדינת ישראל).
בשבוע שעבר, התכנסה ועדת השחרורים בכלא צלמון לדון בשנית באפשרות שחרורו המוקדם של קסטיאל ממאסר, זאת לאחר שבקשתו הראשונה לשחרור מוקדם נדחתה על ידי ועדת השחרורים.
לאחר בחינת מכלול הנתונים והשיקלים, לשיטת חברי הועדה, אלון קסטיאל ראוי לשחרור מוקדם ממאסר ובתוך כך הועדה החליטה להורות על שחרורו המוקדם ממאסר.
אחרי מחאה נרחבת נגד החלטת ועדת השחרורים, הודיעה הפרקליטות לנפגעות העבירה כי בכוונתה לעתור נגד החלטת הועדה כאמור לעיל.
נטען, כי נפגעות העבירה לא קיבלו הזדמנות להביע את עמדתן בפני הועדה וככל ותוגש עתירה, העניין יובא לפתחו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
ככלל, עפ"י סעיף 19 לחוק זכויות נפגעי עבירה- תשס"א- 2001, לנפגעי עבירות מין או אלימות ישנה זכות להביע את עמדתם לפני ועדת השחרורים הבוחנת את שחרורו המוקדם של אסיר פלוני.
ואולם, במקרה שבפנינו יש לבחון אם הועברה הודעה מתאימה לנפגעות העבירה או שאלה האחרונות ידעו על הדיון בועדה ונמנעו מהעברת עמדתן בנושא שחרורו המוקדם של קסטיאל.
מכל מקום, הפרקליטות היא הגוף אשר מייצג ואמון על שמיעת קולן של נפגעות העבירה בטריבונלים משפטיים שונים ויש לבחון, בין היתר, האם הפרקליטות נמנעה בעצמה מלעדכן את המתלוננות בדיון שהתקיים או שמא לא ביקשה לקבל את עמדתן טרם הדיון , שאז אין לפרקליטות אלא להלין על עצמה בלבד.
ככל ותוגש עתירה כנגד החלטת הועדה, על הפרקליטות לצלוח משוכה נוספת בניסיון לשכנע את בית המשפט המחוזי כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה כלל ועיקר בהתחשב בכלל הנתונים שהוצגו בפני ועדת השחרורים לרבות ההליך השיקומי האינטנסיבי אותו עבר קסטיאל.
ככל ותוגשנה עתירה כאמור לעיל ובבסיס השיקולים להגשת העתירה עומדת המחאה הציבורית הנרחבת בנושא שחרורו של אלון קסטיאל, זהו עניין אשר צריך להדיר שינה מעיני כל אזרח ואזרח שמא הפרקליטות מקבלת החלטותיה על בסיס מחאות ציבורית ולא על בסיס שיקולים ענייניים גרידא.
יש לזכור כי האינטרס הציבורי בשיקומו של אסיר הוא אינו אינטרס פרטי של האסיר, אלא מדובר באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. לא בכדי המחוקק נתן הזדמנות לקיצור המאסר בתנאים מסוימים, כחברה עלינו לעודד אסירים לעבור הליך שיקום כנה ואמיתי בין כתלי בית הסוהר, שהרי במוקדם או במאוחר אלה ישובו להיות חלק בלתי נפרד מחברתנו.
