נהגת אשר פגעה למוות בהולך רגל שעמד בצד רכב אשר נתקע-בסיבוב מוצא, זוכתה בדין\

נהגת הואשמה בכך שסטתה מהכביש , ליד סיבוב מוצא בירושלים, אל שול הדרך ופגעה בהולך רגל שעמד בסמוך לרכב שחנה בצד הדרך וגרמה עקב כך למותו.

הנהגת הועמדה לדין בבית המשפט לתעבורה בירושלים בפני השופט יוסף ריבלין.

לצורך ההכרעה במשפט, האם הנהגת נושאת באחריות לגרימת המוות, היה על השופט להכריע בשאלת "הביצה והתרנגולת" – מה קדם למה, האם סטיית הנהגת לשול הדרך, (עקב הרדמות או מסיבה אחרת) ופגיעה, לאחר מכן בהולך רגל בצד הכביש; או שמא, הופתעה הנהגת על ידי הולך רגל אשר התפרץ לכביש ובמהלך ניסיונה להימנע מפגיעה בו, סטתה לשול הדרך אך למרות זאת לא הצליחה שלא לפגוע בהולך הרגל למוות בהיותו בכביש.

בנוסף היה על השופט להחליט האם הנהגת התרשלה בנהיגתה, בנסיבות שתוארו לעיל, והאם היא אחראית לגרימת המוות.

התאונה בה הייתה הנהגת מעורבת התרחשה בתקופת הקיץ, בשעות הבוקר, כאשר מגמת הנהגת הייתה להגיע ממבשרת ציון לכיוון ירושלים.

קודם לכן, נהג של רכב פרטי מסוג יונדאי נאלץ לעצור בצד הרכב עקב תקלה ברכבו, הנהג הזמין גרר על מנת לחלץ את הרכב ולאחר מכן בקש אותו נהג מחבר לעבודה, הוא המנוח, להחליפו ולהמתין במקומו להגעת רכב הגרר.

בהמשך הגיע רכב הגרר למקום וחנה בשול הדרך לפני הרכב הפרטי .
לאחר הגעת הגרר, החל נהג הגרר בהכנות להעמסת הרכב על גבי הגרר-נהג הגרר, אשר היה עסוק בהעמסת הרכב, לא הבחין כלל בהתרחשות התאונה.

מה קרה לאחר מכן?

על כך כאמור נסובה המחלוקת, אשר לגביה נדרש השופט להכריע.

הנאשמת עצמה מסרה מספר גרסאות לגבי אופן התרחשות התאונה , כאשר ניתן להסיק מאחת מהן כי קודם פגעה בהולך הרגל ולאחר מכן סטתה, לפי גרסה אחרת, קודם סטתה לימין הדרך ורק לאחר מכן פגעה בהולך הרגל.
בכל מקרה הסבירה הנהגת כי נאלצה לפנות לצד הדרך על מנת שלא לפגוע בהולך הרגל.

גופת הולך הרגל המנוח נמצאה בתוך נתיב נסיעת הנאשמת, 30 מטר מלפני חזית הגרר ושני מטרים משמאל לקו הצהוב.

לצורך הכרעה בסוגיה העלתה התביעה לעדות את בוחן המשטרה, אשר העיד כי לטעמו לא יתכן כי גופת הולך הרגל נהדפה למקום בו נמצאה אלא אם כן הולך הרגל נפגע בשול הדרך, ואילו מומחה ההגנה אינג' גדי וייסמן טען בחוות דעתו כי לא יתכן כי הולך הרגל נזרק משול הדרך קדימה ובאלכסון אל תוך הכביש .

השופט ריבלין החליט לזכות את הנאשמת וזאת מחמת הספק.

בנימוקי הזיכוי כתב השופט כי שקל והעמיד זה מול זה את עדות מומחה המשטרה מול מומחה ההגנה ולא הצליח להעדיף מעבר לספק סביר את אחת מחוות הדעת.

בהמשך כותב השופט כי שתי הגרסאות אפשריות ובהעדר עדות ישירה או ממצעים אובייקטיבים לא ניתן להגיע למסקנה היכן היה המנוח בזמן התאונה ולכן לא ניתן היה לקבוע אם ניתן היה למנוע את התאונה, אם לאו ובנסיבות אלו נמצאה הנאשמת זכאית מחמת הספק הגואל.