בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 36455-05-10

בפני
כב' השופט הבכיר האשם חטיב
 

עותרים
 

פלוני
 

נגד


משיבים

1.רישוי כלי ירייה-הגב' מרגלית גבאי

2.מנהל האגף לרישוי כלי ירייה

3.משטרת ישראל ראש מדור רישוי נשק מטה ארצי
 

פסק דין
 

ביום 16/8/10, הגיש ב"כ העותר בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות.

 

עפ"י האמור בבקשה, הסיר המשיב 2 את התנגדותו לחידוש הרישיון להחזקת נשק ע"י העותר והמשיב מס' 2 החליט להשיב לעותר את הנשק, זאת ביום 2/8/10, על כן הוא מבקש למחוק את העתירה.

 

העותר מבקש לחייב את המשיבים לשלם לו הוצאות, זאת נוכח מסכת הייסורים, כלשונו, שנאלץ לעבור, ואת העבודה הרבה שהושקעה עד להחלטת המשיבים להסיר את ההתנגדות למתן רשיון נשק לעותר, והחזרת הנשק אליו, החל מהתכתבויות רבות, הגשת ערר על החלטת המשיבים וכלה בהגשת העתירה דנן והתייצבות לדיון בפני ביהמ"ש.

 

עפ"י הבקשה, נשא המבקש באגרת משפט בסכום של 1,809 ₪.

 

לטענת המבקש, רק בעקבות הדיון שהתקיים בעתירה ביום 4/7/10 שינו המשיבים את עמדתם ונאותו לאשר לעותר את אשר נשלל ממנו ללא הצדקה.

 

עוד טוען המבקש כי התנהלות המשיבים בכל העניין מצדיקה חיובם בהוצאות.

 

בתגובה שהמשיבים הגישו לבקשה לפסיקת הוצאות טענו המשיבים כי עניינו של העותר נבחן ללא קשר עם הגשת העתירה, וכי מאז הגיש את הערר נערכה בדיקה של עברו של העותר בו נמצאו 16 תיקים פליליים סגורים בגין עבירות שונות נגד הגוף, הרכוש, הפרעה לסדר ציבורי ואף הרשעה בגין מרמה.

 

בנוסף, נמצאו מידעים בדבר פעילות בלתי חוקית של העותר.

 

לטענת המשיבים, תהליך הבדיקה וקבלת ההחלטה ארך לא מעט זמן כיוון שמשטרת ישראל נדרשה להעמיק בחומר ולבחון את ההיבטים הרלבנטיים למתן המלצה, לענין מתן רשיון להחזקת נשק.

 

עוד טענה ב"כ המשיבים כי רק לאחר הגשת העתירה נערכה חשיבה מחודשת על ידה, חשיבה שאכן הביאה אותה למסקנה כי למרות הכל ניתן לאשר את בקשת העותר.

 

לכאורה, המשיבים נהגו בעניין בקשתו של העותר לרישיון נשק בסחבת, וכי לא מצאתי בנטען ע"י ב"כ המשיבים כדי להצדיק סחבת זו, כך לדוגמא ערר שהוגש ע"י העותר עוד ביום 24/9/09 כלל לא זכה להכרעה עד להגשת העתירה, ובדיון המוקדם שהתקיים בעתירה, ב"כ המשיבים ציינה כי משיב 2 נתן תשובה בעל פה כי הערעור של העותר נדחה, וכי ב"כ המשיבים ביקשה החלטה בכתב מנומקת.

 

מיותר לציין כי חובתו של מי שהוסמך כגוף ערר להחליט בעררים המוגשים בפניו תוך זמן סביר, בהחלטות בכתב, מפורטות ומנומקות, מתקבל הרושם כי אילולא העתירה, העותר לא היה זוכה להחלטה מנומקת בערר שלו.

 

בנסיבות הנ"ל, אין ספק כי התנהלות המשיבים או מי מהם היא אשר כפתה על העותר להגיש עתירה זו.

 

משהתברר בסופו של יום, גם אם בהסכמת המשיבים, כי דחיית בקשתו של העותר הייתה בלתי מוצדקת, זכאי העותר לפיצוי על ההוצאות שנגרמו.

 

לפיכך, ועל יסוד האמור בבקשת העותר, אני מורה על מחיקת העתירה.

 

באשר להוצאות, הרי שלאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ונוכח האמור לעיל, ובהתחשב בשלב המוקדם בו הסתיים הדיון בעתירה , אני מחייב את המשיבים ביחד ולחוד, לשלם לעותר את אגרת המשפט ששולמה על ידו בעתירה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪ + מע"מ.

 

ניתן היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

 

האשם חטיב

 


 


עודכן ב: 04/09/2011