מסדרי זיהוי בצבא

אחד הכלים הראשיים לזיהוי חשוד ע״י מתלונן בעבירת אלימות, הוא מסדר הזיהוי שעורכת מצ״ח, כאשר המתלונן אינו מכיר את התוקף היכרות מוקדמת. כלומר: אין ביניהם היכרות אישית לפני מעשה התקיפה.

מסדר זיהוי ניתן כמובן לערוך, רק כאשר קיים חשוד פוטנציאלי בביצוע התקיפה.

כאשר אין חשוד כזה, נוהגת המשטרה לאפשר למתלונן לעיין באלבומי חשודים שהיא מחזיקה, כדי שינסה לאתר את האדם החשוד בתקיפה. לאחר איתורו וחקירתו, מבוצע מסדר זיהוי.

מסדר הזיהוי מתבצע במשרדי מצ״ח, והחוקרים דואגים לזמן 8 אנשים הדומים במראה שלהם לחשוד. מעמידים את החשוד ביניהם, והמתלונן מתבקש לזהותו. לאחר הזיהוי, אם היה כזה, על המתלונן לומר באיזו רמה של ודאות הוא מזהה אותו.

מסדר זיהוי כזה נקרא: מסדר זיהוי ״חי״. עריכתם של מסדרי זיהוי ״חיים״ פחתה מאוד בשנים האחרונות עקב הקשיים הברורים לאתר חשודים דומים לחשוד בתקיפה. אם אין יכולת לערוך מסדר זיהוי ״חי״, עורכת המשטרה, באותו אופן, מסדר זיהוי תמונות, אך עם תמונות של חשודים דומים לחשוד בתקיפה.

נוכח חשיבותם של מסדרי זיהוי והכוח הראייתי שלהם, הכללים בדבר עריכתם הם נוקשים וקבועים בנהלים הפנימיים של מצ״ח.

נגד י', לקוח של משרדנו, הוגש כתב איום בעבירת אלימות חמורה. בכתב האישום נטען, כי י' תקף שוטר צבאי כאשר השוטר ליווה עצור למרפאה. י' הכחיש את מעורבותו באירוע וטען טענת אליבי, לפיה באותה עת ישב בבית חברו, במקום אחר.

השוטר והעצור זיהו את י' במסדרי זיהוי שנערכו ע"י מצ"ח, וטענו כי הוא זה שתקף את השוטר הצבאי.

י' כפר באשמה וניהלנו משפט כדי להוביל לזיכויו.

במהלך המשפט, נוכח מומחיותנו בתחום הזיהוי הצלחנו להפחית את משקל מסדרי הזיהוי ל-0 ושכנענו, כי לא הייתה היכרות מוקדמת בין השניים. בסופו של המשפט על אף שבית הדין האמין למתלונן, ולא האמין ל-י', החליט הרכב השופטים לזכות את י' מהאשמה.

ערעור התביעה נדחה בפסק דין ארוך, שנלמד ע"י התביעה ומצ"ח כדי להפיק לקחים.

י' זוכה מכל אשמה, למרות ראיות ממשיות שהיו נגדו.