חלוקת אופציות בגירושים

בשנים האחרונות הוענקו לאלפי עובדי תעשיית ההייטק בארץ אופציות לרכישת מניות במסגרת תגמול הוני. אופציות כאלו בהיקף של מיליארדי דולרים מומשו רק בשנה האחרונה, כאשר יש עוד כמות אדירה של אופציות הנמצאות "מחוץ לכסף" ואשר לחלקן בוודאי יהיה בעתיד שווי חיובי.

חלוקת אופציות בין בני הזוג בהליך גירושים, כאשר האופציות הללו טרם מומשו או הבשילו ודורשות מבן הזוג העובד להמשיך ולעבוד בחברה לפחות עד לסיום תקופת ההבשלה, מהווה סוגיה מאתגרת במיוחד ודורשת מומחיות ספציפית לחישוב חלקו של כל אחד מבני הזוג. תשכחו מנוסחה אחת שתתאים לכל המקרים ואל תקשיבו לכל מי שאומר לכם ש"ככה עושים את זה". יש רק כלל אחד שאפשר להסכים לגביו – אין כלל חלוקה אחד שיתאים לכל מקרה.

הדין קובע כי אופציות, שקיבל אחד מבני הזוג בתקופת הנישואים, הינן רכוש משותף (מלא או חלקי) של שני בני הזוג ויש לחלק אותן ביניהם בזמן הגירושים. השיתוף מתקיים גם אם אותן אופציות הינן חסומות או טרם הבשילו (Unvested), גם אם השווי הנאיבי שלהן הינו אפס (תוספת המימוש שלהן גבוהה ממחיר המניה ביום הפרידה) וגם אם אותו בן זוג מחויב להמשיך ולעבוד באותה חברה מספר שנים נוספות או לעמוד בתנאים נוספים כדי שחוזה האופציה לא יפוג. עדיין רואים באופציות כנכס שהתקבל בזמן הנישואים ולכן הן מהוות נכס משותף (מלא או חלקי) המיועד לחלוקה.

חשוב להבין כי עצם הדחייה של מימוש האופציה למועד עתידי, לאחר הגירושים, או תחת תנאים מגבילים, שיתקיימו או שלא יתקיימו לאחר הגירושים, אינה משפיעה על מידת השיתוף באופציות בין בני הזוג. כמות האופציות המשותפות תישאר אותה כמות.

גם אם במועד הפרידה נמצאות האופציות עמוק "מחוץ לכסף" ואינן שוות דבר, עדיין זכאי בן הזוג השני לקבל מחצית מכמות האופציות, אשר יוגדרו כרכוש משותף. במידה ושוויין יעלה בעתיד, תהיה לבן הזוג השני הזכות לממש את החלק השייך לו.

אז איך מחלקים את כמות האופציות בין בני הזוג?

קיים עולם שלם של אפשרויות חלוקה, התלויות בעיקר בסיבות שבגינן הוענקו האופציות לבן הזוג העובד. כלומר, איזו מטרה ביקשה החברה להשיג באמצעות הענקת האופציות . מטרת ההענקה, כפי שהחברה המעניקה ביקשה להשיג, ולא תקופת ההבשלה (Vesting) של האופציות או שוויין ביום הפרידה, היא זו שתשפיע על החלוקה בין בני הזוג. הפסיקה הישראלית טרם התמודדה עם מקרים רבים אך זו האמריקאית מלאה בדוגמאות שניתן ללמוד מהן לגבי הטיפול הראוי.

לדוגמה, אם חברה הגדירה כי המטרה בהענקת האופציות הינה למשוך לחברה כח אדם איכותי - אנו נראה באופציות הללו כאילו היו "מענק חתימה" והן תחולקנה שווה בשווה בין בני הזוג, גם אם אותו בן זוג עובד מחויב להמשיך לעבוד בחברה שנים נוספות. באופן זהה נתייחס לאופציות אשר הוענקו לעובד כתחליף לאופציות אחרות אשר היו לו בחברה או במקום עבודה קודם, והן תתחלקנה שווה בשווה בין בני הזוג.

לחילופין, אם חברה הגדירה כי היא מעניקה אופציות במטרה לשמר את העובדים ולצמצם את התחלופה שלהם, אנו נראה באופציות אלו תמורה עבור עבודה עתידית, אשר קבלתן מתפרסת בקו ישר לאורך הזמן. במקרה כזה נחלק את האופציות בהתאם לכלל זמן – כלומר, נכיר בכל חודש בחלק היחסי מתוך אותן אופציות כרכוש משותף. בת הזוג לשעבר תהיה זכאית למחצית מתוך אותן אופציות משותפות אשר "הושגו" בכל אחד מהחודשים של התקופה המשותפת, ממש כאילו היה זה חיסכון חודשי.

מטרות נוספות להענקת אופציות לעובדים יכולות להיות חיסכון במס, שכן מיסוי אופציות תחת תנאים מסוימים מאפשר דחייה במועד תשלום המס וחיסכון בסכום המס, תמריץ להשגה של יעד לעובד או בחברה ושאר מטרות אחרות, וגם במקרה כזה ניתן בהחלט לשקול חלוקה שוויונית יותר.

גם לשווי הקצאת האופציות ביום ההענקה משמעות רבה לניתוח מטרות ההענקה. מחיר מימוש נמוך, ביחס למחיר המניה במועד ההענקה, עשוי להצביע על הטבה כלכלית מיידית וכוונת החברה לפצות את העובד בגין העבר או ההווה (חלוקה שווה), גם אם הוא יידרש להמשיך ולעבוד תקופה נוספת בחברה על מנת לממש הטבה זו.

במרבית המקרים נמצא כי החברה העניקה את האופציות כשילוב בין מטרות, חלקן כפיצוי עבור העבר, ההווה והעתיד, ואנו נידרש למצא את שיטת החלוקה אשר תשקף באופן מדויק ביותר את מטרות הענקת האופציות. אין חובה להשתמש בשיטת חלוקה אחת בלבד וניתן בהחלט לשלב בין מספר שיטות. יתכן, לדוגמה, שחלק מהאופציות יחולק באופן שווה בין בני הזוג וחלקן יחולק בהתאם לתקופה המשותפת לפי כלל הזמן.

ניתוח חוזה ההענקה ותוכנית התגמול של החברה, אשר מתבצע על ידי המומחה הכלכלי, הינו קריטי בבחירת כללי החלוקה המתאימים ובביצוע חלוקה הוגנת של האופציות בין בני הזוג.

רו"ח שושן, שותף בחברת היעוץ הכלכלי Lettera ומשמש כמומחה כלכלי וחשבונאי מטעם בתי המשפט בתחומים מסחריים ומשפחה.