במסגרת פסק דין ע"נ 3847-05-13, דובר על חייל בודד אשר התגייס לשירות צבאי כאשר לשמו נרשם פרופיל 97. צוין, כי לחייל מוטיבציה ונחישות לשרת בשדות קרב. ואכן, השלים החייל מסלולי הכשרה קרביים ומצא את מקומו. החייל שירת כלוחם חי"ר בחטיבת גבעתי. בכתבה זו, נגולל את סיפור המשפט, בהקשר משפטי של הדיון בפגועי נפש לאחר התיישנות.

 

 

מה היה הסיפור המקדים לתביעה?

 

במהלך הדיון המשפטי, עלה מקרה אשר עירב פעולה מבצעת במרכז רצועת עזה. צוין, כי החייל טולטל מבחינה נפשית, בין היתר עקב פגיעה של אדם קרוב לו. החייל החליט לעזוב, את השירות הצבאי. פעולה זו הוכרה כעריקה, בלשון הצהלית. פעולה זו יוחסה למצוקתה הנפשית. זמן קצר לאחר ביצוע פעולה זאת, הסגיר את עצמו. צוין, כי לא קיבל חמלה מרשויות הצבא והתגובה הייתה קשה. בין היתר, כללו זה כליאה במעצר עד תום המשפט.

 

תואר כי במהלך המעצר, מצבו הנפשי של החייל החמיר, לרבות חוויה של התקף פסיכוטי. החייל נשלח להסתכלות ובשלב מסוים קיבל אשפוז בבית החולים, שלוותה. רשויות הצבא, החליטו, כי לראייתן את מצבו של החייל אין הוא יכול להועיל למדינה. החייל שוחרר עם פרופיל 21, נפשי, תוך זמן קצר. צוין, כי החייל ביקר בבתי חולים לבריאות הנפש מאז השחרור, כאשר הרופאים אבחנו סכיזופרניה. בית המשפט, מינה לחייל המשוחרר, אפוטרופוס.

 

 

הקונפליקט עם קצין התגמולים

 

האפוטרופוס פנה לקצין התגמולים במשרד הביטחון. זאת, על מנת לקבל הכרה בחייל המשוחרר כנכה צה"ל. ובכך, על מנת לסייע לחייל לקבל טיפולים פסיכיאטריים אשר עלותם גבוהה. בתגובה, קציץ התגמולים נזף בצדדים המבקשים, באומרו "עכשיו נזכרתם", לאור כך שהתביעות הייעודיות להכרה בנכות צהלית מתיישנות להן לאחר תום 3 שנים מרגע השחרור מצה"ל.

 

מועד הדרישה, להכרה, בנכות צה"ל, חל כ-15 שנה לאחר מועד השחרור. כלומר, על פניו לא פעל החייל למימוש הזכויות, אף על פי שעילת התביעה אכן הייתה ידועה לו לאורך זמן זה. קצין התגמולים, אם כן, לא אישר את הדיון בתביעת החייל והחליט לדחות את התביעה על הסף.

 

 

הערעור על החלטת הקצין

 

החייל המשוחרר, החליט לפנות לבית משפט השלום בתל אביב. שכן, מוסד זה מהווה וועדת ערעור על החלטתו של קצין התגמולים. השופט, שי מזרחי, הכיר בכך שהתביעה מתיישנת לה תוך 3 שנים. על פי חוק הנכים, יש להגיש בקשה להכרה כנכה צהל תוך שלוש שנים מיום השחרור. ואילו, החוק אכן מקנה לקצין התגמולים את הסמכות להרחיב את תקופת ההתיישנות, באם יש לו יסוד סביר להניח שיהיה צודק לעשות זאת.

 

קצין התגמולים הסכים עם דעת השופט, לגבי סמכותו להרחיב את תקופת ההתיישנות. אך ציין, כי על מנת לעשות זאת, יש להפעיל שני תנאים רלוונטיים:

1. נכות החייל מיוחסת לחבלה רשומה

2. אין האיחור בהגשתה של בקשה, מייצר קושי לברר אותה באופן ניכר

לדעת קצין התגמולים, תנאים אלו פשוט לא התקיימו. יתרה מכך, האירוע המערב את פגיעת מקורבו של החייל, בשירות הצבאי – לא מתועד ברשומות הצהליות ועקב מעבר הזמן לא יהיה קל, לדעת הקצין, למצוא ראיות.

 

 

תגובתו של השופט להחלטת הקצין

 

בתגובה לכך, השופט ציין כי גישת הקצין מחמירה מדי, אשר מנוגדת לגישה המקלה בתחום זה שבתי המשפט יכולים להחיל. השופט תזכר את קצין התגמולים, כי הוא עובד מול חיילים אשר מעוניינים במימוש זכויות סוציאליות. על פי כן, ציין השופט, כי על הקצין להאריך את תקופת ההתיישנות גם אם אין תיעוד לאירוע עצמו שגרם לנכות נפשית, ובלבד שיש למחלה עצמה תיעוד. הוסיף ואמר השופט, כי כשזה נוגע לפגיעת נפש, מה שניתן לראות בבירור זה הפגיעה והתוצאה שלה, כאשר (לדעתו של השופט), האירועים שהובילו לכך קשים לאיתור.

 

 

הארכת תקופת ההתיישנות

 

השופט המשיך והסביר, כי לראותו, קיימים רישומים במידה מספקת, המעידים על כך שהמחלה אכן התפרצה במהלך השירות ובסמוך לאירועים ולתנאי השירות. קצין התגמולים שאלה מה לגבי טענתו, באשר לקושי בהשגת ראיות, אשרה יצר האיחור בהגשת הבקשה, לדעתו.

 

השופט השיב כי אין בידו לקבל טענה זאת. כאשר המסמכים המצויים בתיק בית המשפט מעלים כי ישנו תיעוד במידה רבה, למצב הנפשי של החייל המשוחרר לאחר השירות, ותוך כדי שירות. כך שעצם הגשת הבקשה המאוחרת, זמן כה רב לאחר השחרור, לא צריכה להקשות על בירורה. ישנו הרי תיק רפואי שלם שניתן לעיין בו.

 

עם תום הדיון, פסק השופט, שי מזרחי, על הארכת תקופת ההתיישנות, כמו גם, ציווה על קצין התגמולים לדון בתביעה. למידע נוסף על נושא זה, ולייעוץ משפטי ראשוני ללא התחייבות, ניתן לפנות למשרדנו. משרדנו מייעץ ומייצג לקוחות מעל ל-20 שנים, כמו גם זכה בדירוג BDI כאחד ממשרדי עריכת הדין המומלצים.


עודכן ב: 09/01/2023