הגישור הטיפולי (הטרנספורמטיבי)

הגישור הטרנספורמטיבי
מאת: ברק רובין, עו"ד ומגשר

במציאות שלנו אנו עדים לכך כי רבים מאתנו מוצאים עצמם בפתחו של הליך לקראת פרידה וגירושין. מציאות זו שבסיסה לרוב בכאב, בפחד, בבעיות תקשורת ובתחושת החוסר, חוסר באמצעים, חוסר בעצמאות ובעיקר חוסר באהבה, בחיבוק, בקרבה. תוצאת כל אלה, לעיתים, בהליך גירושין כואב, מלא בכעס, שנאה ואף רצון לנקמה, נקמה בבן הזוג אשר נחזה כגורם הבלעדי לכל התחושות הקשות האלה. לכן לא פלא שבמציאות בה שלטת תודעת החוסר והאשמת האחר גם הפתרון יהיה דומה והתוצאה – מלחמה: חוקרים פרטיים, תביעות חד צדדיות, טענות פוגעות ומשוללות בסיס, ואולי חמור מכל - שימוש בילדים ככלי שח מט לניגוח.
וחוזר חלילה – מחקרים מעלים כי ילד שגדל בתוך שנאה שכזו, סיכוי רב יותר שהוא יחזור על כך בעצמו, אולי משום שנפשו איבדה אמון באהבה, בקרבה, בשיתוף, בתקשורת נכונה ומכבדת.

אפשר וצריך לעצור מעגל זה שאינו אלא מעגל אימה. לפחות להתכוונן לכך. בני זוג המוצאים עצמם לפני פרידה חייבים לבדוק עם עצמם, לבד, מה באמת חשוב להם? מה הם באמת רוצים? האם מלחמת הכל בכל שבסופה אולי הם יזכו לטובת הנאה רגעית וחולפת של נקמה או שרוצים הם את טובתם האמיתית וטובת ילדיהם ואולי אף טובת אותו בן/בת הזוג, שחי איתם משך שנים והביא עמם ילדים קסומים לעולם.

לפעמים די אם רק צד אחד מבני הזוג הגיע להכרה זו ומחליט לעשות כל שנדרש לממשה. אותו צד יכול לפנות לבן הזוג ולהזמינו לסיים את החיים המשותפים בדרך אחרת, נכונה, בריאה יותר שתאפשר לשניים לצמוח ולא לצנוח.

על כן מבורכים הם בני זוג, שהגיעו להכרה כי האינטרס האמיתי שלהם הוא להגיע להסכמות בעצמם. אך חשוב להדגיש כי לעיתים מהלך זה הוא קשה ביותר ודורש אומץ ויכולת להיות בכאב. כמו כן, יש נושאים מקצועיים שמוטב להשאירם לטיפול מי שהוסמך לכך כגון: מטפלים בזוגיות ובמשפחה, פסיכולוגים, טיפולי גוף- נפש, רואי חשבון ועורכי דין.

כשהצדדים רואים כי על אף רצונם הטוב אין הם מסוגלים להגיע בעצמם להסכמות בכל הנושאים שעל הפרק, או חלקם, מוטב שיעשו שימוש בכלי המתאים ביותר לכך – הליך הגישור.

בהליך הגישור מוזמנים הצדדים להפגש. פשוט כך, גם אם זה לא פשוט כלל.
במהלך המפגש לעיתים נגלים בפניהם מקורותיו הנסתרים של הכאב. כאבם, כאבו של בן/בת זוגם וכאב ילדיהם. זה כואב. לרוב עולים הדברים בפגישות הנפרדות שבין המגשר לצד אחד. המגשר, בהסכמת אותו צד, צריך עתה להפעיל את כישוריו כדי לעשות שימוש נכון במה שעלה. לנסות לעשות שימוש נכון יותר בעוצמות הכאב, להפכו ממכשיר מפלג, המקצין את העימות לכלי מגשר ומאחד, המאפשר מפגש וקבלת הסכמות.

כעיקרון בסיסי, מטרתו של המגשר אינה להחליט בעבור הצדדים אלא לאפשר להם להחליט בעצמם, על בסיס האינטרסים האמיתיים שלהם. כה ידועה הדוגמא לפיה שניים מנהלים מלחמת עולם על תפוז אחד בא מגשר ושואל האחד: מה אתה באמת רוצה? עונה לו: "אני צמא ורוצה מיץ תפוזים". "יפה, ואתה, מה אתה באמת רוצה?" עונה לו השני: "אני רוצה להכין סוכריות מהקליפות". יפה.

לו היו הסכסוכים קלים כמחלוקת שכזו על תפוז, די היה לנו במציאת פתרונות בשיטת הכל מנצחים (WIN – WIN), אך על פי רוב, קל וחומר בהליך של פרידה וגירושין, המציאות יותר מורכבת. לעיתים לשם הגעה לפתרון נכון של הקונפליקט מוטב ואף נחוץ להעמיק לשורש. לקיים גישור טיפולי-טרנספורמטיבי.

הגישור הטיפולי מבוסס על הגישה הטרנספורמטיבית בגישור, שפותחה ב 1994 בארה"ב, ע"י הפרופסורים בוש ופולג'ר, בספרם "THE PROMISE OF MEDIATION”. חשוב להדגיש שלא מדובר בטיפול זוגי אלא הליך גישורי לכל דבר.
על פי גישה זו, יעדי הגישור אינם בהכרח הסכם בין הצדדים אלא בעיקר העצמה של כל צד באופן אישי והכרה של כל צד במקומו וביעדי הצד האחר. בתהליך זה, המגשר, גם אם הוא לא אומר זאת מפורשות, מתמקד בשיקום המסוגלות של כל צד להתמודד עם מה שהחיים מביאים. להיות בסיטואציה – לא מעליה לא מתחתיה.

העצמה תאפשר לכל צד לראות בבהירות רבה יותר את יעדיו האמיתיים, את מקורותיו ומשאביו ואת האופציות העומדות לו לשם מימוש יעדים אלו. המגשר מזמין כל צד להגדיר את הקונפליקט שלפניו ולחפש בעצמו אחר פתרונות אפשריים. עבודה זו מקנה לכל צד, ובעיקר לצד, שהקונפליקט גרם לו לאובדן בטחונו העצמי, לאסוף עצמו מחדש ואת אמונו בכוחו ולהתמודד עם המציאות אשר למולו באופן יצירתי. וממקום מודע זה לקבל החלטות, אשר, מטבע הדברים, יהיו הנכונות ביותר בעבורו.

אך לא די רק בהעצמה של כל צד בנפרד. שכן שניים לנו ולא אחד ובדרך כלל גם ילדיהם המשותפים, שבעל כורחם הופכים את כל המבנה למורכב ביותר. לשם כך חייבים הצדדים לבסס את ההכרה של כל צד באחר. קבלה, הבנה ואמפטיה לאחר. (אגב, ההכרה של צד במקום בו נמצא האחר היא, כשלעצמה, כלי מעצים לאותו צד). הצדדים נקראים לעשות שימוש ביכולתם הטבעית לראות את האחר, פשוטו כמשמעו. להבין מאיזה מקום הוא רואה את הדברים, להביט בסיטואציה דרך נקודת מבטו. מנקודת מבט זו, לעיתים, צרכיו של האחר, פרשנותו לסיטואציה ופתרונו המוצע לפתע נחזים כאפשריים, גם אם כלל אינו מסכים להם. תוצאת המהלך, אם כן, הלכה למעשה, ביצירת אמפתיה של צד למשנהו. מה גם שהתנסות זו, כשלעצמה, מהווה חוויה מאחדת, ואם נקצין - מכוננת.

ומהו בעצם הקונפליקט? ברובד הגלוי, הקונפליקט יוצר פגיעה בתחושת מעמדו והחוזק הפנימי של כל אחד מבני הזוג. הקונפליקט גורם לתחושה של ניכור וניתוק של האחד מבן זוגו ובכך חותר הוא כנגד בסיס הקשר הזוגי שביניהם ובשלביו הקיצוניים מוליכם לפרידה. המקום בו הם נמצאים עתה. אך האם העלמת הקונפליקט תוביל לפתרונו? ניסיון החיים אומר שלא בהכרח ולעיתים אף בדיוק להפך. במיוחד בגישור לקראת פרידה וגירושין כשרצון הצדדים המשותף הוא להגיע להסכם שיחזיק מעמד לאורך זמן רב.

על כן, על פי גישה זו, המגשר מאפשר לקונפליקט להוביל ולהתוות את הדרך, מתוך אמון כי זו גם הדרך לריפוי. אם תרצו: גישור הומיאופטי - דומה בדומה ירפא. מתוך אופטימיות כנה כי הוא, הקונפליקט עצמו, מסוגל להביא לריפוי באופן טבעי. ברובד הנסתר, אם כן, הקונפליקט הוא הפוטנציאל לצמיחה ולטרנספורמציה.

במהלך הפגישות המגשר מאפשר לצדדים לבטא רגשות העולים ובאים, שכן רגשות אלה הנם כלי חשוב ביותר לגילוי מה מצוי מאחוריהם. לא מדובר בתהליך פסיכולוגי אלא לבדוק מה הרגשות באים לבטא כאן ועכשיו. לאפשר לקונפליקט להיות נוכח, לחקור את מקורותיו, את הבלבול המבוכה שהוא יוצר ואי הודאות העולה ממנו. בבחינת "בראשית היה תוהו ובוהו".
לתת לכאוס הזה זמן ומקום ולהמשיך בדרך זו מתוך אמונה בסיסית כי הטבע האנושי, ודאי אצל בין בני זוג, גם אם דרכם לסיום הקשר, כולל הן את ראיית האינטרס הצר שלי – התועלת שאני אישית אפיק מהסיטואציה והן, מתוך אהבתי או לפחות רגישות בסיסית, גם ראייה וקבלה של צורכי של האחר, בן זוגי עד לא מכבר. האדם אינו אי העומד בפני עצמו אלא נע הוא בין תחושת האחד לבין חווית הנפרד. הגישור הטרנספורמטיבי נעזר בתנועה המתמדת שבין שני הקטבים הללו כמכשיר להכרה ולהעצמה.

הגישור הטרנספורמטיבי קורא למגשר להיות ער ללא הרף למורכבות תפקידו - מחד מינימליסטי, לאפשר לצדדים להביא את עצמם ולצמצם עד למינימום האפשרי את המקומות בהם דמותו תעמוד, תרתי משמע, ביניהם ומאידך תפקידו מכריע – להביא באופן מתמיד את הצדדים לנוכחות ומיקוד. נקודת המיקוד שלו אינה בהכרח בתוצאה –הסכם חתום מאושר כדין אלא בבניית הכלים הנכונים לכריתתו ע"י הצדדים. כדי שההסכם, אם ייחתם, יהיה הנכון ביותר בעבורם.

לסיכום, הגישור הטיפולי מאפשר פרידה על בסיס צרכים אמיתיים אך בשים לב לנפש האדם, למורכבותו וכמיהתו הטבעית להעצמה והכרה. הסכם העולה מהליך שכזה הנו בדרך כלל ההסכם הנכון ביותר עבור כל הצדדים וקיומו יכול להחזיק מעמד על אף שינוי מזג האוויר התכופים, לשרוד בסערת החיים המשתנים.

בברכה,

ברק רובין, עו"ד ומגשר