עובדים רבים משתמשים במחשבים העומדים לרשותם במקום העבודה, להעברת מסרים אישיים לחבריהם, משפחתם או לגורמים שונים שאינם קשורים לעבודה. דבר זה אינו חדש ובדרך כלל אינו מהווה בעיה ביומיום. אלא מאי, שפעמים יכול מעסיק לחשוף את צפונות העובד, לגלות את סודותיו ואף לעשות בכך שימוש כעדות לעיסוקיו האחרים של העובד בזמן העבודה.

שאלה זו, עד כמה מותר למעסיק לחדור למחשב העובד ולראות את התכתבויותיו בדוא"ל, עלתה לדיון בבית הדין לעבודה בכמה מקרים. בהחלטה אחת בביה"ד לעבודה בתל-אביב, בפרשה בה תבעה עובדת את מעסיקה, התיר ביה"ד למעסיק להציג כראיה תכתובת דוא"ל שנשלפו ממחשבה האישי של העובדת. בהחלטה אחרת שניתנה בבית הדין לעבודה בנצרת, קבע זה שעל מנת שמעסיק יוכל לחדור ולשלוף דוא"ל של עובד, יש לקבל לצורך כך הסכמה מפורשת של העובד ואין לעשות זאת ללא הסכמתו.

החלטה זו סותרת את החלטת ביה"ד בת"א. בשל הרגישות הרבה בסוגיה זו, הוגשו בשני המקרים הנ"ל שנדונו, ערעורים לבית הדין הארצי שיפסוק את פסקו. רגישותו של עניין זה, גרמה להתערבות היועץ המשפטי לממשלה ועמדתו הוגשה לביה"ד הארצי לעבודה במסגרת הערעור שהגישה העובדת, שפסה"ד בת"א התיר לשלוף את הדוא"ל שלה.

לדעת היועץ המשפטי לממשלה, מעביד אינו רשאי לחדור לדוא"ל של עובד, אלא אם העובד נתן הסכמה מרצון חופשי והסכמתו היתה מדעת, כלומר: אם אין הסכמה מפורשת של העובד לעיין בדוא"ל שלו, יהיה ניתן לפרש את הסכמתו מדעת לעיון כזה רק במקרים חריגים במיוחד כגון: אם הפגיעה בפרטיותו נעשתה ע"י המעביד לתכלית ראויה ובמידתיות, באופן שננקט האמצעי הפוגע ברמה הפחותה ביותר בפרטיות העובד להגשמת אותה תכלית. כמו כן, יש צורך לבחון שמתקיים יחס נאות בין התועלת למעביד לבין הפגיעה בפרטיות.

היועץ המשפטי גורס כפי שבית הדין קבע, שאין המדובר בהאזנת סתר, אלא דוא"ל דומה יותר לעיון בקלסר מאשר לציתות לשיחה, אך בכל זאת אסור.

עודכן ב: 06/10/2016