זיכוי מעבירה של אי ציות להוראת שוטר והגדרת חובת הציות להוראת שוטר, על ידי בית המשפט, לעניין שבהסדרי תנועה בלבד.
כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של אי ציות להוראת שוטר.
בית המשפט, לאחר שמיעת ראיות בתיק, קבע כי על פי התשתית העובדתית שהונחה בפניו, נסיבות דרישת השוטר מהנאשם, אינן קשורות, כלל, לביצוע עבירת תנועה. הוראת השוטר לא נבעה מהתנהגותו של הנאשם בדרך, בשים לב, כי הנאשם לא ביצע עבירת תנועה כלשהי, ועל כן, שוכנע בית המשפט כי תקנה 23 לתקנות התעבורה אינה חלה.
מדובר באירוע בו הנאשם נעצר לבדיקה על ידי מתנדבים, ומשלא שיתף הנאשם, לכאורה, פעולה עם המתנדבים, הוזעק למקום שוטר אשר הורה לנאשם להציג רישיונות ואמר לו כי הוא רוצה לבדוק את תקינות הרכב. הנאשם גרס, כי ישב ברכבו, לא ביצע כל עבירה, ומשהחליט השוטר שהגיע למקום לבדוק את אורות הרכב, עשה את אשר הורה לו השוטר פעמיים, בניגוד לדבריו של השוטר, אשר סיפר בגרסתו, כי הנאשם לא עשה את אשר הורה לו לעשות.
בית המשפט בחר להאמין לנאשם, וקבע כי התביעה לא הביאה ראיות לכך שנדרש מהנאשם לבצע בדיקה כלשהי, לא ניתן לדעת באם מדובר בבדיקה מכאנית, או בדיקה אחרת, שיש לה קשר לסדרי תנועה, ולא הוכח כי כניסתו של הנאשם לתוך הרכב הייתה הכרחית לצורך ביצוע הבדיקה.
בית המשפט קבע, כי על פי התשתית העובדתית שהובאה בפניו, נסיבות דרישת השוטר אינן קשורות לביצוע עבירה, והוראת השוטר לנאשם לא נבעה מהתנהגותו של הנאשם בדרך, בשים לב כי הנאשם לא ביצע עבירת תנועה כלשהי, ולפיכך, לא עמדה התביעה בנטל, והנאשם נמצא זכאי.
שמיר @ ליברמן- משרד עורכי דין
ליאור ליברמן, עו"ד