לאחרונה, תושב שכונה בדרום תל אביב ניצח במאבקו המשפטי כנגד רכבת ישראל. בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל את תביעתו באופן חלקי וקבע כי הרעש הקבוע והחזק שנגרם מתנועת הרכבות סמוך לביתו מהווה מטרד בלתי נסבל, והורה לחברת הרכבת לשלם לו פיצויים בסך 18 אלף שקלים בגין מטרד הרעש, וכן לשלם את הוצאות המשפט שלו בסכום של 7,000 שקלים.
הרעש החזק והממושך עקב מעבר רכבות גרם לפגיעה משמעותית בחייו של התובע ובני משפחתו
בבעלותו של התובע דירה בשכונת קריית שלום, הממוקמת בקומה השנייה של הבניין. בשנת 2011 הושק קו רכבת חדש סמוך לביתו, בשנת 2013 חובר הקו למסילה נוספת ובשנת 2017 נחנך קו נוסף.
לטענת התובע, בעקבות מעבר הרכבות הרבות על המסילה המצויה בין נתיבי איילון משעות בוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה, הוא ובני משפחתו החלו לסבול מרעש בלתי פוסק. הרעש, לטענתו, היה כה חזק עד שהפריע לשנתם, למנוחתם ולשגרת יומם של בני המשפחה, וגרם להם פגיעה של ממש באיכות החיים.
אמנם חברת הרכבת הקימה קיר אקוסטי לצמצום הרעש, אולם לטענת התובע הרעש לא הופחת. לטענתו, מוטלת על הרכבת החובה לממן בביתו חלונות מבודדי רעש ואמצעים נוספים שיוכלו להקטין את עוצמת הרעש. עוד ביקש מבית המשפט להורות לרכבת ישראל לפצותו על הנזקים והסבל שנגרמו לו. כיום התובע כבר אינו מתגורר בדירתו, והחליט להשכיר אותה בשל עוצמת הרעש.
מנגד, רכבת ישראל טענה בתגובה כי היא פועלת בהתאם לכל התקנים והתקנות הרלוונטיים, וכי הרעש שנגרם הוא בלתי נמנע עקב פעילותה. החברה טענה כי נקטה אמצעים שונים כדי להפחית את הרעש, כגון הקמת מחסומים אקוסטיים, אך אין ביכולתה לבטל את הרעש לחלוטין.
עוד טענו נציגי הרכבת כי המסילה הוקמה בהתאם לתוכנית מתאר, אשר התובע יכול היה להתנגד לה אך הוא לא עשה זאת ואף לא דרש פיצויים לפי החוק. כעת, לאחר שחלפו 14 שנים מהתאריך שבו פורסמה התוכנית, הוא אינו יכול יותר לדרוש פיצויים.
האם מוטלת חובה על חברת הרכבת להפחית ולצמצם את נזקי הרעש שנובעים מתנועת הרכבות?
במהלך הדיון המשפטי, הציג התובע עדויות של שכנים נוספים שסבלו מאותו מטרד, וכן חוות דעת של מומחים לאקוסטיקה, אשר אישרו כי רמת הרעש בבניין מגוריו חורגת מהתקנים המותרים.
רכבת ישראל, מצדה, הציגה חוות דעת של מומחים מטעמה, שטענו כי רמת הרעש אינה חורגת מהתקנים, וכי החברה עשתה כל שביכולתה כדי להפחית את ההשפעה על התושבים.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבחינת מפגעי הרעש בדירתו של התובע, בעקבות הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים.
לאחר בחינת מכלול העדויות וחוות הדעת המקצועיות, קיבלה השופטת את טענות התובע. השופטת קבעה כי הרעש שנגרם על ידי הרכבות היווה הפרעה משמעותית לאיכות חייו של התובע. השופטת הוסיפה כי העובדה שהדירה ממוקמת באזור רועש בין כה וכה וזאת עקב הקרבה לנתיבי איילון - הדבר אינו מבטל את הרעש הנגרם על ידי הרכבות.
על פי פקודת הנזיקין, כאשר התועלת לציבור עולה על ההפרעה, לא ניתן לקבוע כי מדובר במטרד גם אם נגרם נזק לשכנים - אך זאת בתנאי שהגורם המפריע נקט אמצעים לצמצום הנזק ככל שניתן. עם זאת, במקרים אלה בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים בגין הנזקים שנגרמו.
במקרה זה, השופטת השתכנעה כי הרעש שאותו סבל התובע בעקבות נסיעת הרכבות חרג מגבולות הסבירות. כמו כן, השופטת קבעה כי לטעמה, חברת הרכבת לא נקטה את כל האמצעים העומדים לרשותה כדי להפחית את הרעש. הקיר אקוסטי שהוקם אינו מספק הגנה לדירתו של התובע מאחר שהיא ממוקמת בקומה השנייה, וכמו כן לא ניתנה לו אפשרות למגן אקוסטית את הדירה באמצעות התקנת מזגנים או התקנת חלונות כפולים.
השופטת הדגישה את זכותו הבסיסית של כל אדם לחיות בסביבה שקטה ובטוחה, וקבע כי על רכבת ישראל, כחברה ציבורית, לפעול כדי למזער את הפגיעה בתושבים הסמוכים למסילות הרכבת.
יש לך שאלה?
פורום תכנון ובניה | היתרי בניה
על כן בסופו של דבר התביעה התקבלה, ועל הרכבת הוטל לשלם פיצויים בסכום של 18 אלף שקלים עקב מטרד הרעש שנגרם לתובע בזמן מגוריו בנכס. כמו כן חויבה הרכבת בתשלום הוצאות המשפט של התביעה בסך של 7,000 שקלים.
ת"א 45468-03-20
.jpg)
.jpg)
