לאחרונה קיבל בית משפט השלום בבית שמש תביעת לשון הרע שהגיש אדם נגד רשת מרכולים ידועה וגדולה. התביעה עסקה באירוע שהתרחש בינואר 2020 בסניף של הרשת בבית שמש, כאשר התובע שהגיע לרכוש במקום התלונן על מחיר גבוה מדי שנגבה עבור עגבניות שרי. במהלך האירוע, עובדי הסניף האשימו אותו בהתנהגות פסולה ואף הזמינו משטרה למקום. הוא הקליט את האירוע, והתמליל שימש כראיה מרכזית בתיק.


לטענת התובע, הוא הגיע לסניף בצהרי יום שישי לערוך קניות. לאחר שרכש אריזת עגבניות שרי, הבחין כי המחיר שנגבה ממנו היה גבוה מהמחיר המוצג בשילוט. הוא פנה לקופאית הראשית בבקשה להחזיר את המוצר ולקבל את כספו בחזרה, וכן ביקש לתעד את מה שראה כהפרה צרכנית.


הקופאית סירבה לטפל בפנייתו והזעיקה את סגן מנהל הסניף. בשלב זה החל התובע להקליט את השיחה. על פי ההקלטה, הקופאית אמרה לסגן המנהל כי הלקוח מקלל את העובדים, וכן מקליט ומצלם אותם ללא הרף. סגן המנהל מצדו האשים את הלקוח בצילום "בחורות" בסניף והזמין משטרה למקום.


האם הטענות שהעלו עובדי המקום כלפי הלקוח מהווים הוצאת דיבה?


התובע טען כי עובדי הסניף פרסמו לשון הרע נגדו כשהאשימו אותו בקללות חוזרות ונשנות כלפי כלפיהם, בצילום ובהקלטה של עובדות ללא הצדקה וכן בהפרעה לעבודת הסניף. לטענתו, הדברים נאמרו בפומבי והגיעו לאוזני אנשים נוספים, כולל השוטרים שהגיעו למקום.


הלקוח הדגיש כי פעילותו נועדה לחשוף עוולות צרכניות, וכי מלבד שני מקרים שבהם צילם מסירת מכתבי דרישה לקופאיות, לא נהג לצלם או להקליט עובדות באופן שיטתי.


מנגד, הרשת טענה להגנתה כי מדובר בלקוח בעייתי שנהג להגיע לסניפים ולהטריד את העובדים באופן קבוע וביקשה לדחות את התביעה משום שמדובר באמת בפרסום. לטענתה, התובע פעל ממניעים של נקמה לאחר שאשתו פוטרה מהרשת. היא הכחישה חלק מהדברים שיוחסו לעובדיה בהקלטה, וטענה כי הם פעלו בתום לב.


הרשת טענה כי עובדיה סברו בתום לב שהתובע צילם את הקופאית באירוע הספציפי, וכי התנהגותו הצדיקה את הזמנת המשטרה למקום.


האם ייחוס התנהלות לא נורמטיבית של צרכן הוא בבחינת פרסום לשון הרע?


במסגרת הדיון המשפטי, השופט ציין כי ייחוס התנהגות לא נורמטיבית לאדם, כגון הפרעה קבועה לעבודת סניף וצילום שיטתי של עובדות, עלול להשפיל ולבזות אותו בעיני הבריות. לאחר בחינת הדברים קבע השופט כי במקרה הזה אכן מדובר בפרסום לשון הרע כלפי הלקוח, גם אם לא הייתה כוונה מפורשת לייחס לו הטרדה מינית.


השופט דחה את הגנת אמת בפרסום שטענה רשת המרכולים, וקבע כי הרשת לא הוכיחה את אמיתות הטענות נגד התובע, לא הוכיחה שהוא נהג לקלל עובדים באופן קבוע, לצלם עובדות באופן שיטתי ללא הצדקה או להפריע לעבודת הסניף השוטפת.


השופט גם דחה את הגנת תום הלב, וקבע כי ייחוס התנהגות פסולה לתובע ללא ביסוס אינו עולה בקנה אחד עם תום לב.


מעבר לכך, השופט מתח ביקורת על התנהלות עובדי הסניף באירוע, וציין כי לא היה מקום להזמין משטרה לטיפול בתלונה צרכנית לגיטימית. הוא גם ביקר את העובדה שהרשת לא הציגה צילומי אבטחה מהאירוע ולא זימנה לעדות עובדים רלוונטיים.


השופט התייחס לטענת הרשת כי התובע פעל מתוך נקמנות בשל פיטורי אשתו, וקבע כי גם אם יש אמת בטענה זו, לא הוכח שהתנהלותו חרגה מהעלאת טענות ודרישות לגיטימיות בנושאים צרכניים.


לבסוף התביעה התקבלה, והשופט קבע כי הצרכן זכאי לפיצויים בסכום של עשרת אלפים שקלים. בנוסף, נפסקו לטובתו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 10,643 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע

 

השופט נימק את גובה הפיצוי המתון יחסית בכך שלא הוכחה כוונה מכוונת לפגוע בתובע, ואפשר שעובדי הסניף פעלו מתוך תפיסה מוטעית שמדובר במטרד. עם זאת, הוא הדגיש את חומרת הדברים שנאמרו עליו בפומבי, בייחוד ההתייחסות לצילום "בחורות" והזמנת המשטרה. השופט הבהיר כי האשמות חמורות כלפי לקוחות ללא ביסוס עלולות להוביל לתביעות לשון הרע מוצדקות.


ת"א 58455-08-20