בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו נדונה לאחרונה תביעתה של אישה אשר טענה שהייתה בת זוגו של גבר שנפטר בגיל 42, וביקשה להשתמש בזרעו אשר נשאב בזמן שהיה מורדם ומונשם, לצורך הפריה. אביו ואחותו של המנוח התנגדו לבקשתה, בטענה שהיחסים ביניהם לא היו זוגיים והמנוח לא היה מעוניין שייוולד לו ילד לאחר מותו.


השופט יהורם שקד דן בשלוש שאלות מרכזיות: האם התובעת והנפטר היו בני זוג? האם המנוח היה מעוניין שהזרע ישמש להפריה לאחר מותו? והאם הנפטר היה מעוניין שהתובעת תהיה אם לילד שיכול להיוולד מזרעו לאחר פטירתו?


בית המשפט קבע כי טענות אביו ואחותו של הנפטר היו טענות סרק שנטענו בניגוד לדין לצורך קבלת זכויות כלכליות


לאחר בחינת הראיות המרובות הכוללות עדויות, התכתבויות, מסמכים רפואיים ועוד, נקבע שהמנוח והאישה אכן היו בני זוג, שהיחסים ביניהם היו קרובים ומשמעותיים ושהם התכוונו להביא ביחד ילדים לעולם. עוד נקבע שהנפטר הסכים לנטילת זרעו לצורך הפריה עתידית.


השופט ציין כי התנהלותם של בני משפחת המנוח לאורך ההליך הייתה חסרת תום לב ופוגענית, וכי הם למעשה ניסו לסחור בזרעו של המנוח, תוך שהם מציבים תנאים לא סבירים בפני התובעת, במטרה לזכות בזכויות כלכליות בירושתו.


התביעה התקבלה ובית המשפט אישר לאישה להשתמש בזרעו של בן זוגה המנוח, במטרה להביא ילדים. אביו ואחותו של המנוח חויבו לשלם לה את הוצאות המשפט בסכום כולל של 56 אלף שקלים.


בני הזוג היו בעיצומם של ניסיונות להרות, אך מצבו הרפואי של המנוח החל להתדרדר והוא אושפז


התובעת תיארה את חיי הזוגיות הקרובים והאוהבים שניהלה עם המנוח, לרבות מגורים משותפים וניהול משק בית משותף. לדבריה, הם ניסו להביא ילדים אך נתקלו בקשיים להיכנס להריון טבעי ופנו יחד לטיפולי פוריות.


מכיוון שלא היו נשואים, הם בחרו לערוך הסכם או הסכם טיפולי פוריות בין בני זוג, אך עוד לפני שהספיקו לערוך את ההסכם מול עורך דין, בן הזוג חלה ונזקק לאשפוז. בזמן אשפוזו מונו אביו ואחותו כאפוטרופוסים עליו, ונלקח ממנו זרע.


האישה הוסיפה כי לאחר שבן זוגה הלך לעולמו, היה ברור לכל הנוגעים בדבר שהיא תתחיל בהליכי הפריה מזרעו, וכי הנתבעים אף תמכו בכך. בשלב מאוחר יותר, הם חזרו בהם מתמיכתם מתוך שיקולים כלכליים וחשש מפגיעה בירושתם. זאת לאחר שסירבה לחתום על מסמכים שהוגשו לה ולפיהם היא תירש 1% מהעיזבון.


בניגוד לטענות בת הזוג, אביו ואחותו של המנוח טענו שהם כלל לא ניהלו זוגיות אלא היו שותפים לדירה. כמו כן, המנוח מעולם לא הביע רצון להביא ילדים לאחר פטירתו, והסכמתם לשאוב מגופו זרע לא נועדה להפריה לאחר מותו, אלא מחשש לפגיעה בפוריותו כתוצאה מהטיפולים.


הראיות הצביעו על רצונו של המנוח להביא ילדים לעולם עם בת זוגו


במסגרת ההליכים שהתנהלו בין בת הזוג לבני המשפחה, הוגש תסקיר של עובדת סוציאלית מטעם השירות למען הילד, אשר קבע שבני הזוג רצו להקים משפחה יחד, ואף החלו בפעולות הנדרשות לשם הפריה לאחר שלא הצליחו להרות באופן טבעי. עוד קבעה העובדת הסוציאלית כי המנוח סמך על בת זוגו, ולכן המליצה לאפשר לאישה להשתמש בזרעו, אלא אם כן יוצגו ראיות המוכיחות אחרת.


השופט קבע כי התובעת אכן הייתה בת זוגו של המנוח, הן על סמך הצהרותיהם של הנתבעים בהליך קודם, והן על סמך תוכן שלושה מסמכים שערכו בעצמם.


השופט אף מצא כי האישה הצליחה להוכיח את רצונו של המנוח באמצעות ראיות שונות, וביניהן עדויות של חברים ובני משפחה, התנהגותם של המנוח והתובעת, כפי שתועדה בתמונות ובמסמכים, וכן הצהרותיו של המנוח עצמו, כפי שתועדו בהודעות טקסט ובהודעות קוליות.

 

יש לך שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה

 

טענותיהם של האב והאחות נדחו, והשופט ציין כי התנהלותם הייתה נגועה בחוסר תום לב. את פסק הדין סיים השופט באיחולי הצלחה לתובעת לזכות ולחבוק את הצאצא שייוולד לה ולבן זוגה המנוח שכה אהבה, ומתוך תקווה שגם בני משפחתו של המנוח ימצאו בו נחמה והמשכיות לקרוב משפחתם שהלך לעולמו ואיננו עוד. התביעה התקבלה, ושני הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות התובעת ושכר טרחת עורכי הדין בסך של 56 אלף שקלים.


תמ"ש 12980-05-23