פציעת תלמיד במגרש כדורגל: האם העירייה תפצה נער שנפצע בבית הספר אחרי הלימודים?

מהי אחריותה של עירייה כלפי תלמיד תיכון שנפצע במהלך משחק במגרש ספורט, לאחר שנפל על זיזי מתכת חשופים, במקרה שהתאונה אירעה מחוץ לשעות הלימודים?

לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בירושלים תביעתו של התלמיד, שהיה בן 14 במועד התאונה והיום הוא צעיר בתחילת שנות ה-20, כנגד עיריית מעלה אדומים. במסגרת הליך התביעה העיד הצעיר לבדו על מה שאירע באותו יום, בצירוף צילום של הגדר אשר גרמה לפציעתו. העירייה הכחישה את טענותיו של הצעיר לנסיבות התאונה, וכן טענה כי מדובר בעדות יחידה וכי לא הייתה סיבה שלא להביא לעדות את חבריו ששיחקו איתו באותו היום.

למרות טענות העירייה, השופטת נתנה בעדותו של התובע אמון מלא וציינה כי המסמכים הרפואיים מחדר המיון מחזקים את טענותיו. מאחר שצילומי הצעיר מהמקום הראו בבירור כי קיים מפגע בטיחותי במקום, קבעה השופטת כי העירייה אחראית לתאונה ועליה לשלם פיצויים.

לנוכח הנזק שנגרם - צלקת שאינה מפריעה לצעיר, אך עם זאת פציעה שהצריכה טיפולי פיזיותרפיה ממושכים, נקבע כי סכום הפיצויים יעמוד על סך של 31 אלף שקלים. כמו כן חויבה העירייה בתשלום שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט בסך של 7,000 שקלים.

המסמכים הרפואיים ממועד התאונה שתיעדו את תיאור נסיבות הפציעה חיזקו את עדותו של הצעיר והובילו את השופטת לקבל את גרסתו

הצעיר העיד בבית המשפט על נסיבות פציעתו, וטען כי שיחק עם חבריו במגרש בבית הספר בשעות הערב, כאשר המגרש היה פתוח לשימוש הציבור. במהלך המשחק נפל היישר על הגדר, וכדי לבלום את הנפילה הושיט את ידו קדימה. היד נתקלה בזיזים בולטים, ונחתכה באופן עמוק כתוצאה מכך. הוא פונה לטיפול רפואי בבית החולים, ובמסמכי חדר המיון נכתב כי נפצע מגדר בזמן ששיחק כדורגל.

אף על פי שהצעיר לא הביא לעדות אף אחד מחבריו, ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, השופטת נתנה בעדותו המהימנה אמון מלא, תוך שהדגישה כי התובע לא ניסה להטיל אחריות בגין מפגעים אחרים שהיו במגרש, ולא טען כי הייתה סיבה למעידתו מעבר לכך שהיה מדובר במשחק בכדור. זאת, בתוספת המסמכים הרפואיים אשר חיזקו את עדותו באופן רב, הביאו השופטת לקבל את אירועי התאונה כפי שתיאר.

מדוע נקבע שהעירייה אחראית לתאונה, אף על פי שבית הספר עבר מבדק בטיחות ולא נמצא כל ליקוי בגדר המגרש?

על פי טענת התובע, חוטי המתכת החשופים על הגדר שגרמו לפציעתו מהווים מפגע בטיחותי שלא טופל על ידי העירייה, אשר אחראית על המקום ועל טיפול בליקויים בו. מנגד, העירייה טענה כי מבנה בית הספר כולל אולם הספורט עובר מבדק בטיחות בכל שנה, ובכל המבדקים לא התגלה כל מפגע בטיחותי בגדר. עוד טענה העירייה כי בכל משחק כדורגל קיים סיכון ליפול ולהיפצע, אך אין להטיל את האחריות לפציעה במקרה זה עליה.

אף על פי שמבדקי הבטיחות לא ציינו את זיזי המתכת הבולטים בגדר כמפגע, השופטת סברה כי במקרה של נפילה עליהם - הם מהווים סיכון. השופטת הבהירה כי העירייה מחויבת לבחון באופן אקטיבי ויזום את מבני הציבור שבשטחה, לאתר ליקויים מסוכנים ולטפל בהם - ללא קשר למבדקים השנתיים המתבצעים בבית הספר. מכיוון שמדובר בליקוי בטיחותי שלא טופל, השופטת סברה שיש להטיל את האחריות לתאונה על העירייה, וציינה כי היא לא יכולה להיתלות במבדק חיצוני שלא איתר את המפגע המדובר.

השופטת הוסיפה כי העירייה צודקת בכך שבכל פעילות ספורטיבית קיימת סכנה לפציעה, ואכן אם התובע היה נפצע מבלי שיהיה במקום מפגע בטיחותי - לא הייתה מוטלת עליה כל אחריות לפציעתו. ואולם, מכיוון שקיים מפגע, יש להטיל את האחריות על העירייה.

מהו הנזק שנגרם לצעיר בעקבות פציעתו באולם הספורט?

הצעיר נחתך בידו הימנית באופן עמוק, ונותרה לו צלקת בעקבות התאונה. מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי לא נותרה לו כל פגיעה תפקודית בעקבות הפציעה, והשופטת ציינה כי אפילו לא עלתה טענה שהצלקת משפיעה על מצבו הנפשי.

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים

עם זאת, השופטת הביאה בחשבון את העובדה שהצעיר נזקק לטיפול פיזיותרפיה ממושכים, וכן הוא זכאי לפיצויים עבור הנזק הלא ממוני שנגרם לו. על כן בסופו של דבר נקבע כי העירייה תפצה את הצעיר בסך של 31 אלף שקלים, וכן תשלם לו את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינו בסכום של 7,000 שקלים.

ת"א 29557-08-20