לאחרונה דן בית משפט השלום בתל אביב יפו בתביעת פיצויים ללא הוכחת נזק שהגישה אישה בשנות ה-40 לחייה כנגד בעל הדירה שבה התגוררה בשכירות, אדם בשנות ה-80 לחייו, בטענה שהטריד אותה מינית מספר פעמים באופן מילולי, וכן במקרה אחר ליטף את שדה מבלי שהסכימה לכך.


בעל הנכס הכחיש מכל וכל את טענותיה של הדיירת, וטען כי מדובר בהאשמות שקריות על רקע מחלוקות שהתגלעו ביניהם בעניין חוזה השכירות. עוד טען הנתבע כי התובעת הטרידה אותו ואת בני משפחתו, איימה עליו וקיללה אותו.


השופטת קיבלה את גרסתה של התובעת, לאחר שהתרשמה מעדותה העקבית והמהימנה. גרסתה אף נתמכה בעדותה של חברתה, אשר הצהירה כי הדיירת סיפרה לה על מקרי ההטרדה והייתה נסערת מאוד. כמו כן, גרסתו של הנתבע הייתה לא עקבית, ואף התגלו סתירות בין עדותו לבין עדותה של אשתו. לבסוף קבעה השופטת כי האישה הוכיחה את טענותיה ברף המתאים לתביעה אזרחית, וקיבלה את התביעה. בעל הבית חויב בפיצויים בסך של 60 אלף שקלים, וכן בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסך של עשרת אלפים שקלים.


גרסה מול גרסה: כיצד הוכיחה התובעת את מקרי ההטרדה המינית מצד המשכיר?


על פי גרסתה של התובעת, בתחילת שנת 2019 חתמה על הסכם השכירות לתקופה של שנה. הדירה ששכרה ממוקמת מעל ביתו של בעל הדירה, וכדי להיכנס אליה יש לעבור דרך שער ביתו. לטענתה, ההטרדות החלו בסמיכות לכניסתה לדירה, כאשר במהלך מגוריה שם נאלצה לעבור ניתוח להסרת גידול סרטני מהחזה, ובעל הבית שאל אותה לגבי מצב השד והתקין מצלמה בחדר המדרגות כדי לבלוש אחריה. היא המשיכה וטענה כי יום אחד כשהגיעה לדירתה, בעל הדירה ליטף את גופה ואת שדה בניגוד לרצונה.


התובעת ציינה כי מעשי הנתבע גרמו לה מצוקה נפשית ועוגמת נפש, והיא נאלצה לעזוב את הדירה עוד לפני שהסתיימה תקופת השכירות. לטענתה, היא חששה ממנו מאחר שפחדה שיפנה אותה מהדירה.


מנגד, בעל הדירה טען כי השכיר את הנכס למגוריה של התובעת בלבד, וכי הוא ואשתו היו ביחסי ידידות קרובים עמה. ואולם, לאחר זמן קצר בנה עבר להתגורר עמה, אירח חברים וגרם לטרדה עבורו ועבור אשתו. כאשר פנה אל הדיירת בבקשה שבנה לא יגיע לדירה, הוא נתקל בסירובה. לאחר מכן סירב לסיים את תקופת השכירות לפני המועד, ולאור סירובו החל לסבול מהטרדות רעש מצדה של השוכרת. על פי גרסתו, טענותיה לגבי הטרדה מינית הועלו לראשונה רק בתביעה זו, והן שקריות ומניפולטיביות.


טענותיה של השוכרת היו עקביות ומהימנות, ואילו טענותיו של המשכיר היו פתלתלות וסותרות


השופטת הסבירה כי מבחינת כתבי הטענות של הצדדים ותצהיריהם בלבד, קשה היה להכריע איזו גרסה סבירה יותר, אולם דיון ההוכחות הביא אותה למסקנה כי גרסתה של התובעת היא הגרסה המתקבלת על הדעת.


ביתר פירוט, השופטת התרשמה כי גרסתה של הדיירת הייתה עקבית ולא נמצאו בה סתירות שיכולות לבטל את טענותיה או לפגוע במהימנותן. עדותה הייתה דומה לתצהירים שמסרה. השופטת אף התרשמה מכנותה של התובעת אשר ציינה כי אם היא משקרת - היא מוכנה שתחזור אליה מחלה הסרטן.


לגבי ליטוף החזה, תיארה התובעת כיצד יום אחד עלה אליה, התיישב לידה והעביר את ידו על השד. היא הופתעה והתרחקה ממנו במהירות, ומיד לאחר אירוע זה, החלה לחפש דירה חדשה. על גרסה זו חזרה הן בעדותה והן בתצהיר שמסרה, והשופטת קיבלה אותה.


השופטת אף התרשמה מסערת הרגשות שבה העידה התובעת, ומצאה חיזוק לגרסתה בעדותה של חברתה הטובה אשר שמעה על ההטרדות בזמן אמת. השופטת אף הבהירה כי בניגוד לעדותה של התובעת, עדותו של הנתבע הערימה קשיים, התגלו בה סדקים וכן נמצאו סתירות בין מה שמסר ובין מה שאשתו מסרה.

 

יש לך שאלה?

פורום הטרדה מינית - פגיעה מינית


המעשים שתוארו על ידי התובעת והתקבלו מהווים הטרדה מינית, ועל כן התביעה התקבלה. בהתאם לנסיבות המקרה, קבעה השופטת כי סכום הפיצויים ההולם יעמוד על סך של 60 אלף שקלים, ונוסף על כך יחויב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט בסכום של עשרת אלפים שקלים.

 

ת"א 51280-05-20
 


עודכן ב: 24/07/2023