בחודש יולי 2020, צעירה בת 20 טיילה בקניון מרכזי בצפון הארץ ללא מסיכה על פניה, בניגוד להוראות שחייבו עטיית מסיכה במקומות ציבוריים באותה עת בעקבות מגפת הקורונה. שוטרים שהיו במקום והבחינו בה ביקשו ממנה להזדהות, אך היא לא הסכימה ואף הסבירה להם כי היא לא רוצה להזדהות כדי שלא תקבל דוח. השוטרים הסבירו לה את השלכות סירובה להזדהות, אך הצעירה החלה להתרחק מהם.
בעקבות זאת, הודיעו השוטרים לצעירה כי היא מעוכבת ועליה להתלוות אליהם לתחנת המשטרה כדי שיוכלו לזהות אותה. הצעירה סירבה ללכת עמם, והחלה להשתולל. כאשר השוטרים הכריזו שהיא עצורה וניסו לאזוק אותה, היא התיישבה ונופפה ברגליה. מאוחר יותר ניסתה לנשוך את אחד השוטרים והמשיכה להשתולל בניסיון להימנע מכניסה לניידת המשטרה.
האם המלצת שירות המבחן לענישה שיקומית התקבלה בבית המשפט?
לאחרונה נקבע גזר דינה של הצעירה בבית משפט השלום בקריות, לאחר שהורשעה במסגרת הסדר טיעון בתקיפת שוטר ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית בדמות צו מבחן למשך תקופה של שנה וחצי, אך הפרקליטות התנגדה לכך וביקשה להטיל עליה עבודות שירות לצד צו המבחן. הסניגור טען כי לא מדובר היה באירוע מתוכנן או באלימות קשה, וביקש לקבל את המלצת שירות המבחן.
מדובר בצעירה שעברה הפלילי נקי, וכמו כן היא הודתה באשמה ולקחה אחריות מלאה על העבירות שביצעה. השופט התרשם ממנה לחיוב, והשתכנע כי סיכויי השיקום במקרה זה גבוהים. על כן הוחלט לקבל את המלצת שירות המבחן, ונקבע כי הענישה תכלול צו מבחן לתקופה של 18 חודשים, מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים ותשלום קנס בסך של 2,000 שקלים.
הצעירה לקחה אחריות מלאה על מעשיה, הביעה חרטה וטענה כי למדה את הלקח
בהתאם להסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר בעניינה של הצעירה, היום בת 23. התסקיר ציין כי הצעירה חוותה ילדות קשה בנסיבות משפחתיות מורכבות, אך הביעה חרטה ורצון כנה לשנות את התנהגותה, וקצין המבחן התרשם כי כוונותיה אמיתיות ורציניות. עם זאת צוין כי היא זקוקה לפיקוח וסיוע להתמיד בטיפול שבו החלה, ולכן הומלץ על צו מבחן לתקופה של שנה וחצי שבה תהיה בפיקוחו של שירות המבחן ותשולב בתוכנית שיקום ייעודית.
הפרקליטות טענה כי בהתאם לפסיקה שניתנה במקרים דומים, מתחם הענישה צריך לנוע בין חמישה ועד עשרה חודשי מאסר בפועל. לטענתה, תסקיר שירות המבחן אינו מצדיק חריגה ממתחם ענישה זה, ולכן לטענתה יש להטיל על הצעירה עונש בחלקו התחתון של מתחם הענישה, הכולל עבודות שירות, פיצוי, מאסר על תנאי וצו מבחן.
מנגד, טען הסניגור כי לא מדובר באירוע חמור, אלא בתקרית נקודתית ולא מתוכננת שאינה כוללת אלימות קשה כנגד השוטרים. על כן לטענתו מתחם הענישה מתחיל באפשרות לביטול ההרשעה, ומסתיים לכל היותר בריצוי מספר חודשי עבודות שירות. הוא ביקש מבית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן תוך הדגשת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, נטילת האחריות ונסיבות חייה המורכבים של הצעירה.
מהו העונש הראוי בגין עבירות אלימות המתבצעות כלפי שוטרים?
בפתח דבריו ציין השופט כי עבירות המתבצעות כנגד שוטרים אינן פוגעות רק בשוטר המותקף, אלא בשלטון החוק כולו. במקרה זה ישנה חומרה בכך שניסיון התקיפה והנשיכה התבצע בקניון ציבורי ולעיני העוברים והשבי. עם זאת, המשיך השופט, ואף על פי שהצעירה התנגדה באלימות למעצרה, לא מדובר באלימות חמורה והשוטרים לא נפגעו במהלך התקרית. כמו כן, קיבל השופט את הטענה כי התנהגותה של הצעירה נבעה ממצוקה בשל מצבה הכספי וניסיונה להימנע מתשלום דוח.
השופט הפנה למספר פסקי דין לצורך בחינת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, והגיעה למסקנה כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין מאסר על תנאי ועד שישה חודשי מאסר הניתנים לריצוי במסגרת עבודות שירות.
יש לך שאלה?
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
בהמשך קבע השופט כי לא מצא הצדקה להחמיר עם הצעירה ולהטיל עליה עבודות שירות, וקבע כי במקרה זה אפשר להסתפק בצו מבחן ועונשים נלווים. לאור גילה הצעיר, עברה הנקי והאחריות שלקחה על מעשיה, קבע השופט כי העונש יכלול צו מבחן למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי לשלושה חודשים וקנס בסך 2,000 שקלים.
ת"פ 59681-11-20
עודכן ב: 24/07/2023
