לשון הרע בוואטסאפ של העבודה: מהו סכום הפיצוי שישלם ברמן למנהלת שהאשים בגניבה?

האם ברמן ומנהל משמרת בבית קפה בירושלים פרסם תכנים הכוללים לשון הרע כנגד עובדת ההנהלה, והאם עליו לפצות אותה? סוגיה זו נדונה לאחרונה בבית הגין האזורי לעבודה בירושלים, במסגרת תביעת לשון הרע שהגישה מנהלת בית הקפה כנגד העובד, בגין שלושה מקרים שבהם לטענתה הפיץ כנגדה העובד דברי לשון הרע.

על פי טענת התובעת, העובד השמיץ אותה בהודעה בקבוצת וואטסאפ של העובדים שבה טען כי היא גונבת את כספם, בהודעה קולית ששלח לה ובה כינה אותה אפס, וכן בתכנים משפילים שנכתבו על גבי קיר בשירותי בית הקפה.

שופט בית הדין קבע כי חוסר היושר אשר יוחס לתובעת במסגרת ההודעה שנשלחה בקבוצת הוואטסאפ מהווה לשון הרע, אך ההודעה הקולית אינה מהווה "פרסום" לשון הרע מכיוון שרק התובעת נחשפה אליה. כמו כן לא הוכח שהגברים שנכתבו בקיר השירותים אכן נכתבו על ידי הנתבע.

על כן בסופו של דבר התקבלה התביעה בנוגע להודעת הוואטסאפ, והעובד חויב בתשלום פיצויים בסכום של 8,000 שקלים. כמו כן הוטל עליו לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינה בסכום של 12 אלף שקלים.

הברמן כינה את המנהלת גנבת ונוכלת, וטען בפני שאר העובדים בקבוצת הוואטסאפ כי גנבה מהם שעות עבודה וטיפים

הנתבע אשר הועסק בבית הקפה במשך כשלושה חודשים בשכר שעתי, שלח הודעת וואטסאפ בקבוצת העובדים ובה כתב שגנבו לו שעות מהמשכורת והוא עד לכך שהתובעת ובעלי המקום גונבים כסף מהטיפים של העובדים, ולסיום הפציר בשאר העובדים לחבור אליו לצורך הגשת תביעה.

בהודעה הקולית ששלח אל התובעת כינה אותה העובד אפס, קטנה ובלתי נסבלת. באשר להודעה הקולית, השופט הבהיר כי לא מדובר ב"פרסום" לשון הרע, מכיוון שדבריו לא הגיעו לאף אדם זולת התובעת. באשר לכתוב על קיר השירותים, הנתבע הכחיש שהוא זה שכתב את הדברים, והתובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה כנגדו.

האם האשמת עובדת בגניבה במסגרת קבוצת וואטסאפ מהווה לשון הרע?

לטענת הנתבע, הודעת הוואטסאפ ששלח לקבוצת העובדים אמנם אינה מנומסת, אך מדובר בזוטי דברים ולא בלשון הרע. כמו כן טען כי לא כיוון את דבריו לתובעת באופן ספציפי, אלא התכוון להנהלת בית הקפה.

ואולם, השופט דחה את טענותיו, וקבע כי העובד ייחס למנהלת פגיעה מכוונת בזכויותיהם של העובדים וחוסר יושרה. מדובר בפרסום משפיל שעלול לבזות ואף לפגוע במשרתה של המנהלת הבהיר השופט, ולכן מדובר בפרסום לשון הרע.

מעבר לכך, השופט פירט כי לנתבע לא עומדת הגנת אמת בפרסום, מכיוון שהוא לא הציג כל ראיה אשר יכולה להוכיח את טענתו לגבי גניבת השעות או הטיפים, וכמו כן הוא לא זימן לעדות אף עובד מבית הקפה. העובד אמנם טען כי יוכל להוכיח את גרסתו באמצעות מצלמות האבטחה מהמקום, אך מעולם לא הגיש בקשה להצגת סרטוני האבטחה.

האם עומדת לנתבע הגנת תום הלב בהתאם לחוק איסור לשון הרע?

על פי החוק, כדי שהנתבע יוכיח כי פרסם את הדברים בתום לב ולכן אין לחייב אותו בפיצויים בגין לשון הרע, עליו להראות כי הוטלה עליו חובה מוסרית או חוקית לפרסום דבריו, לצורך הגנה על עניין אישי, ולא כדי לגנות את התובעת.

לטענתו, הוא חש כי מתוקף תפקידו בבית הקפה עליו לגלות לעובדים שמעשי ההנהלה פוגעים בהם, בכך שנלקחים מהם כספי הטיפים. ואולם, לא הוכח כי הדברים שכתב בקבוצת הוואטסאפ לא חרגו מתחום הסביר, מכיוון שהתברר כי העובד כלל לא טרח לבדוק את תלונותיו בנוגע לגניבה לפני שפרסם אותן ברבים.

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע

מסיבות אלה התביעה התקבלה. השופט שקל לזכותו של העובד את טענתו כי האמין באופן לא אובייקטיבי כי התובעת פוגעת בזכויותיו ובזכויותיהם של יתר העובדים, אף שהדבר לא הוכח. מאחר שמדובר בפרסום יחיד וחד פעמי, החליט השופט כי גובה הפיצוי הראוי יעמוד על סכום של 8,000 שקלים. הנתבע אף חויב לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסך של 12 אלף שקלים.

סע"ש 61826-11-19