לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בפתח תקווה סוגיית העונש שיש להטיל על גבר אשר הודה והורשע בעבירות ביצוע מעשה מגונה וכן נהיגה בקלות ראש, בעקבות מקרה שאירע לפני כשנתיים ובו אסף טרמפיסטית לרכבו, העיר לה הערות עם תוכן מיני ואז עינג את עצמו תוך כדי נהיגה.
לצורך קביעת העונש ההולם בחנה השופטת את הפסיקה הנהוגה במקרים דומים, והבהירה כי במקרה זה יש חומרה מיוחדת מאחר שעבירת המין בוצעה בזמן נסיעה ובכך סיכן הנאשם את שאר הנוסעים על הכביש.
השופטת התחשבה בכך שהגבר לקח אחריות על המעשים והודה בהם, ובכך חסך מהטרמפיסטית את הצורך לתת עדות. כמו כן מדובר הנאשם ללא עבר פלילי. עם זאת, הוא לא שולב בטיפול אשר הומלץ על ידי שירות המבחן, ורמת מסוכנותו נקבעה כבינונית-גבוהה. כמו כן, לא נמצא מקום שבו יוכל לבצע עבודות שירות, וזאת לאור המסוכנות הנשקפת ממנו. על כן בסופו של דבר נקבע כי הוא ירצה חמישה חודשי מאסר בפועל, ויפצה את קורבן העבירה בסך של 6,000 שקלים.
הנאשם לא הטריד את הנוסעת באופן פיזי, אולם "כלא" אותה בסיטואציה שבה היא אינה יכולה לברוח
על פי כתב האישום שבו הודה והורשע הגבר, הוא אסף את הנוסעת לרכבו בתחילת שנת 2020. במהלך הנסיעה העיר לה מספר הערות פוגעניות ובעלות תוכן מיני המתייחסות לגופה, ואף ביקש ממנה לגעת בו. הנוסעת סירבה, והוא החל לענג את עצמו בעוד היא יושבת על המושב לידו ללא אפשרות להימלט או לצאת מהמכונית.
בנסיבות אלה צוין כי מחד גיסא, הנאשם לא נגע בגופה של הנוסעת ולכן טען הסניגור כי לא מדובר בעבירת מין חמורה. ואולם מאידך גיסא, הטרמפיסטית הייתה כלואה ברכבו הלכה למעשה מכיוון שלא הייתה יכולה לצאת או לברוח, עם תחושות חשש וחוסר אונים, בעודה משמשת קורבן אקראי למעשיו של הנאשם.
מהי מדיניות הענישה הנהוגה במקרים של מעשים מגונים ועבירות מין?
בית המשפט העליון קבע כי בתי המשפט צריכים לפעול במדיניות מחמירה בבואם לקבוע עונשים בגין עבירות מין על שלל סוגיהן, וזאת כדי לבטא באופן הולם את הנזקים העצומים שעבירות אלה מסבות לקורבנות. כמו כן, מדיניות הענישה צריכה להרתיע עברייני מין פוטנציאליים באמצעות הטלת עונשים מחמירים. במקרה זה, הנאשם פגע בשלוות נפשה ובכבודה של הנוסעת, וכן סיכן את נוסעי הדרך בשל מעשיו.
השופטת אימצה את מתחם הענישה שנקבע במקרה אחר עם נסיבות דומות שבו גבר ביצע מעשה מגונה בין כותלי הכלא, אם כי ציינה כי מדובר בנסיבות חמורות פחות מנסיבות המקרה הנדון. באותו פסק דין נקבע מתחם ענישה שנע בין מספר חודשי מאסר הניתנים לריצוי בעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר בפועל.
לא נמצא מקום שיסכים כי הנאשם יבצע במסגרתו עבודות שירות וזאת בשל המסוכנות הנשקפת ממנו - ולכן הוטל עליו לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח
בנוגע לגזירת העונש ההולם בתוך מתחם הענישה שנקבע, ציינה השופטת לטובתו של הנאשם את העובדה שהודה במעשים ובכך לקח עליהם אחריות, חסך מזמנו של ההליך השיפוטי וכן שלל את הצורך מזימונה של הנוסעת לתת עדות בבית המשפט.
עם זאת, הוגשה הערכת מסוכנות בעניינו אשר קבעה כי נשקפת ממנו מסוכנות ברף בינוני-גבוה, בעקבות קושי לקחת אחריות אמיתית על מעשיו ועיוותי חשיבה. שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו אשר ממנו עלתה תפיסה קורבנית ועיוותי חשיבה אשר דורשים את שילובו בהליך טיפולי אינטנסיבי, אולם הגבר לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ולא הסכים להשתלב בטיפול שהוצע לו.
הממונה על עבודות שירות התבקש לחפש עבורו מקום שבו יוכל לרצות את עונשו במסגרת של עבודות שירות, אולם לאור מסוכנותו הנשקפת ואי הירתמותו לטיפול - לא נמצא מקום שיסכים להעסיקו בעבודות שירות.
יש לך שאלה?
פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה
השופטת הבהירה כי ניתן היה לשקול את עונשו כך שירצה אותו בעבודות שירות, אך מכיוון שלא נמצא מקום לריצוי העונש במסגרת זו וללא הליך טיפולי, אין ברירה אלא להטיל עליו מאסר בפועל. בסופו של דבר נקבע כי הוא ירצה חמישה חודשי מאסר ויפצה את הנוסעת בסך של 6,000 שקלים. כמו כן הוטל עליו מאסר על תנאי שך שישה חודשים שיו/שת עליו אם יבצע עבירת מין בשלוש שנים הקרובות.
ת"פ 17029-09-20
