בשנת 2015, אישה בשנות ה-50 לחייה טיילה בשוק בצלאל בתל אביב עם אחותה, כאשר לפתע נתקלה בשמשיה שהוצבה במעבר המבקרים, איבדה את שיווי המשקל ונפתעה בכתפה. מהו הנזק שנגרם לה בעקבות התאונה, ומי אחראי לכך שהיא נגרמה?


שאלות אלו נדונו לאחרונה בבית משפט השלום בהרצליה, במסגרת תביעה שהגישה האישה כנגד עיריית תל אביב. העירייה צירפה להליך כצד שלישי את הבעלים החנות אשר לידה הוצבה השמשיה. עדותה הקוהרנטית של התובעת, אשר נתמכה בעדות הראייה של אחותה ובמסמכים רפואיים ממועד התאונה, הביאה את השופטת למסקנה כי הצליחה להוכיח את נסיבות פציעתה.


מעבר לכך, קבעה השופטת כי בעלי החנות אחראי להצבת השמשיה במקום בולט שהיווה סיכון לעוברי הדרך, אך האחריות הוטלה גם על כתפי העירייה. זאת מכיוון שמדובר בשטח ציבורי והעירייה אפשרה לבעלי החנויות להציב שם שמשיות.


השופטת הטילה אשם תורם בשיעור של 20% על התובעת אשר לא נזהרה, ובסופו של דבר התביעה התקבלה, והעירייה ובעלי החנות חויבו לשלם פיצויים בסך של כ-140 אלף שקלים. הם אף ישלמו את הוצאות המשפט, שכר טרחת עורכי הדין ושכר העדים בסך של כ-33 אלף שקלים.


מדוע הוצבה השמשיה באזור שמיועד להליכת המבקרים בשוק?


התובעת העידה כי רגלה נתקלה בבסיס השמשיה בזמן הליכה איטית בשוק, וכי לא הבחינה בו לפני כן. מסמך מבית החולים שבו נכתב כי נתקלה במכשול ברחוב חיזק את גרסתה, וכך גם עדותה של אחותה שראתה אותה מיד לאחר הנפילה, והתמונות שצולמו ממקום התאונה.


בתקופה שבה נפצעה התובעת שטח השוק והחנויות היה מצומצם עקב עבודות בנייה במקום, וכתוצאה מכך מתקני החנויות והשמשיות הוצבו בצפיפות רבה ותוך חריגה למעבר הציבורי. זהותו של בעלי החנות שהציבה את השמשיה נקבעה בהתאם לתמונות שצורפו לתביעה ולהודאתו של בעל החנות כי מדובר בשמשיה שבבעלותו.


מיהם האחראים לנזקים שנגרמו לאישה בעקבות היתקלותה בשמשיה במעבר הציבורי?


לאחר שנקבע כי בעל החנות הציב את השמשיה באופן מסוכן ובכך אחראי לנפילתה של התובעת, קבעה השופטת כי גם עיריית תל אביב אחראית במידה שווה לתאונה בשל רשלנותה. זאת מכיוון שהעירייה לא עשתה דבר כדי למנוע את הסיכון אף על פי שמדובר בשטח אשר באחריותה.


מכיוון שמצד אחד בעל החנות יצר את המפגע באמצעות הצבת השמשיה בשטח ההליכה הציבורי, ומצד שני העירייה אישרה את הצבת השמשיות באופן לא בטיחותי, נקבע כי בעל החנות אחראי ב-50% ואילו העירייה אחראית ב-50% הנותרים. מעבר לכך, מאחר שהתאונה אירעה באור יום במקום שהיה מוכר היטב לתובעת, הטילה עליה השופטת אשם תורם בשיעור של 20%.


מה אירע לאחר התאונה, אילו טיפולים רפואיים נאלצה התובעת לעבור ומהו הנזק שנגרם לה?


התובעת נפצעה בתאונה המדוברת בגיל 54. היא הובהלה לבית החולים ושם נאלצה לעבור ניתוח בהרדמה מלאה עקב שבר בכתף. כחצי שנה לאחר מכן עברה ניתוח שני בהרדמה כללית. הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית עומדת על שיעור של 33%.


לטענתה, היא סובלת מכאבים עזים בכתפה מאז התאונה ומתקשה לבצע פעולות יומיומיות. בשל כך היא נאלצת לקבל עזרה מוגברת מאחותה ומבעלה. הנתבעים טענו מנגד כי לנכותה אין כל השפעה תפקודית. השופטת קבעה כי היא זכאית לפיצוי בסך של 55 אלף שקלים עבור עזרה מהזולת. עוד נקבע כי היא זכאית לפיצוי בסכום של 5,000 שקלים עבור תרופות, נסיעות והוצאות רפואיות שונות.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בהתחשב במצבה הבריאותי המורכב, בשיעור נכותה ובגילה, נקבעו לה פיצויים עבור כאב וסבל בסכום של 120 אלף שקלים. לאחר ניכוי האשם התורם והתגמולים שקיבלה התובעת מהביטוח הלאומי, סכום הפיצויים הסופי והכולל הועמד על סך של 139,500 שקלים.


לפי חלקם באחריות לתאונה, העירייה תשלם מחצית מסכום הפיצויים ובעל החנות ישלם את המחצית השנייה. כמו כן הן ישלמו את הוצאות המשפט, שכר טרחת עורכי הדין ושכר העדים בסך של כ-33 אלף שקלים.

 

ת"א 30492-01-17