לאחרונה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו עתירתן של שתי נשים, בנות זוג לשעבר, אשר ביקשו להצהיר כי אחת מהן, אשר ביציתה המופרית הושלתה ברחמה של השנייה, היא אמה של הילדה אשר נולדה לפני כשנה כתוצאה מהליך זה. בית המשפט נדרש לבדוק האם יש טעם לסרב לבקשה זו, לאור התנגדותה של היועצת המשפטית לממשלה להצהרת ההורות.
היועצת המשפטית טענה כי הדין הישראלי מכיר רק בהורותה של האם היולדת כאמה של התינוקת, הן על פי חוק תרומת ביציות והן על פי חוק הפונדקאות. מצב שבו האם הגנטית תוכר כאמה השנייה של הילדה, הזהירה היועצת המשפטית, עלולה ליצור מצב שבו לילד ישנם שלושה הורים מוכרים, מצב שהחוק הישראלי אינו מכיר. כמו כן, כל תורמת ביצית עלולה להיות מוכרת כאמו של ילד שנוצר מתרומתה, גם במקרים שבהם היא אינה מעוניינת בכך.
ואולם, במקרה זה אין ספק שהתינוקת היא ילדתה של האם הגנטית, וזיקה גנטית היא בסיס מרכזי להכרה בהורות. השופט אף הבהיר כי אין חוק בישראל אשר אוסר על הכרה משפטית בשתי אימהות, האחת שילדה והאחת מכוח הזיקה הגנטית. מעבר לכך, במקרה זה אין סכנה להורות משולשת, מכיוון שהאב הוא תורם זרע אנונימי. לאור כל זאת התביעה התקבלה, ובית המשפט הצהיר כי הן האם הגנטית והן האם היולדת הן אימהותיה של הילדה.
האם הכרה באימהותה של האם הגנטית עלולה להוביל להשלכות מרחיקות לכת?
בנות הזוג לשעבר החליטו להביא יחד ילד לעולם, ועשו זאת באמצעות תרומת זרע אנונימית, הפריית הביצית של אחת מהנשים ונשיאת ההיריון ברחמה של האישה השנייה, עד שנולדה התינוקת באמצע שנת 2021. את ההליך האמור ביצעו בנות הזוג בקפריסין.
במהלך חודשי ההיריון החליטו השתיים על פרידה, ועוד לפני הלידה וגם לאחריה ניהלו הליכים לצורך הסדרת ההורות כלפי התינוקת. הן הגישו את העתירה הנוכחית יחד, מתוך עמדה משותפת כי לשתיהן צריך להיות מעמד הורי שווה עבור הילדה. במסגרת הליך זה, לאחר שהתבצעה בדיקת רקמות המאשרת את הקשר הגנטי בין האם הגנטית והילדה, הודיעה היועצת המשפטית שאינה חולקת על הקשר הגנטי ביניהן וכן אינה חולקת על כך שתורם הזרע הוא אנונימי.
האם יש הבדל בין צו הורות פסיקתי לביו פסק דין הצהרתי בכל הנוגע להכרה בהורות?
לעמדתה של היועצת המשפטית, כל עוד לא קיים צו שיפוטי, האם היולדת היא אמו הבלעדית של התינוק, ואין כל משמעות משפטית לכך שהאם הגנטית תרמה את הביצית שלה לצורך היווצרות העובר.
מכיוון שלעניות דעתה, הצהרה על האם הגנטית עלולה להביא להשלכות משמעותיות שהדין הישראלי לא מכיר בהן, המליצה היועצת המשפטית לקבוע את אימהותה של האם הגנטית באמצעות צו הורות פסיקתי. צו זה, בשונה מפסק דין הצהרתי, אינו תקף החל מרגע הלידה ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
לטענתן של העותרות, הפסיקה כבר הכירה בעבר בזיקה גנטית כעילה להכרה בהורות, ובמקרה זה האם הגנטית משמשת כהורה לכל דבר ועניין לתינוקת שנולדה מתוך קשר זוגי ומשמעותי. עוד טענו האימהות כי מאחר שהאב הוא תורם זרע אנונימי, אין כל סכנה כי תיווצר מערכת של שלושה הורים.
האם יש הצדקה לפגוע בזכותה של האם הגנטית להיות מוכרת כאמה של התינוקת?
הקשר הגנטי בין הורה וילד מעניק להורה את הזכות להיות מוכר כהורה מבחינה משפטית באופן מובן מאליו, הזכיר השופט בתחילת דבריו. מדובר בזכות בסיסית שאינה מותנית בדבר, ציין השופט, ואם המדינה סבורה שיש לפגוע בזכות זאת - עליה לשכנע את בית המשפט מהי ההצדקה לכך.
יש לך שאלה?
החוק הישראלי אינו אוסר על הכרה משפטית בשתי אימהות, והמדינה לא הציגה כל טיעון המצדיק את שלילת זכותה של האם הגנטית להיות מוכרת כאמה של הילדה, כך קבע השופט. על כן, התביעה התקבלה, ושתי האימהות יוכרו כאימהותיה של התינוקת. מכיוון שמדובר בסוגיה משפטית שעוד לא נקבעה בעניינה הלכה מחייבת בבתי המשפט, בחר השופט שלא להוציא צו לתשלום הוצאות המשפט.
תמ"ש 956-06-21
.jpg)
.jpg)
