לאחרונה ניתן בבית משפט השלום בקריות גזר דינם של שני צעירים, בתחילת שנות ה-30 לחייהם, אשר הורשעו בהתאם להודאתם בכך שתקפו עובד ציבור. בשנת 2020 הגיעו השניים לבית חולים בנהריה אשר בו טופלה קרובת משפחתם וביקשו להיכנס לחדר המיון. מאבטח המקום לא איפשר להם להיכנס בשל ההנחיות שחלו בנוגע לכניסת מבקרים באותה עת.
בתגובה לכך הם דחפו והצמידו אותו לקיר, היכו אותו באגרופים עד שנפל לרצפה והמשיכו בכך עד שעוברי אורח הצליחו לעצור אותם. תקיפתם גרמה למאבטח שפשופים ומכות שטחיות בפניו, בלסת, בצוואר ובמצח. הודאתם בביצוע העבירה הגיעה במסגרת הסדר טיעון, שלפיו הוסכם כי הפרקליטות תבקש להטיל עליהם עונש מאסר של שבעה חודשים לריצוי באמצעות עבודות שירות.
השופט קבע כי מדובר בגילויי אלימות חמורים, וציין כי יש להעניש באופן הולם אנשים אשר מבצעים עבירות כנגד משרתי הציבור, ובפרט לנוכח האלימות המתגברת כלפי עובדי ציבור בשירותי הרפואה. עם זאת, הוא התחשב בגילם הצעיר ובכך שהודו במעשיהם ולקחו עליהם אחריות, ובסופו של דבר הטיל על כל אחד מהם לרצות ארבעה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי של שלושה חודשים ותשלום פיצויים למאבטח בסך של 3,000 שקלים.
הפרקליטות ביקשה עונש הכולל שבעה חודשי עבודות שירות, ההגנה ביקשה להסתפק במאסר על תנאי
במסגרת הליך גזר הדין, תחילה הציגו הצדדים טענות לגבי העונש ההולם. מצדו האחד של המתרס, ביקשה הפרקליטות לעמוד על חומרת מעשיהם של שני הנאשמים ועל נסיבות ביצוע העבירה שביצעו. כמו כן הדגישה הפרקליטות כי אף על פי שאין להם עבר פלילי, לא הוכחו מהם סיכויי השיקום בעניינם. על כן ביקשה הפרקליטות מבית המשפט לגזור עליהם שבעה חודשי עבודות שירות, לצד עונשים נלווים.
מנגד, עורכי הדין שייצגו את הנאשמים הזכירו כי מדובר בצעירים נורמטיביים שאין להם עבר פלילי, אשר הודו בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה, וביצעו אותה לאור סערת רגשות שהיו נתונים בה בשל מצבה הרפואי של קרובת משפחתם אשר טופלה במרכז הרפואי. הם ביקשו להסתפק בקנס כספי ובמאסר על תנאי. הצעירים עצמם הביעו צער על ביצוע העבירה וביקשו להקל בעונש.
כיצד מתייחס בית המשפט לעבירות אלימות המבוצעות כלפי פגיעה בצוותים רפואיים?
בתחילת הדיון ציין השופט כי המעשה שביצעו הצעירים פגע בכבודו ובשלום גופו של המאבטח, ומעבר לכך, כאשר מדובר בתקיפת עובדי ציבור, זוהי פגיעה ביכולתם של העובדים למלא את תפקידם כראוי. בתי המשפט כבר קבעו בעבר כי תקיפת צוותים רפואיים אינה פוגעת רק בקורבנות העבירה אלא בשלומם של המטופלים כולם.
השופט המשיך וקבע כי האלימות במקרה זה הייתה חמורה, כאשר שני הנאשמים היו ביתרון מספרי על המאבטח ותקפו אותו במקום ציבורי וגלוי לכל. אמנם לא מדובר בעבירה מתוכננת, אך לא מדובר בנסיבה מקלה, ציין השופט.
לאחר בחינת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, החליט השופט כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין מאסר לתקופה קצרה שניתן לרצותו במסגרת עבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל.
האם הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים כובד על ידי בית המשפט?
בהתאם להסדר הטיעון, הפרקליטות ביקשה עונש הכולל שבעה חודשי עבודות שירות ואילו ההגנה ביקשה להסתפק בענישה הכוללת מאסר על תנאי בלבד. השופט אשר מצא את הסדר הטיעון ראוי ומאוזן, לא מצא כל הצדקה לחרוג ממתחם הענישה שקבע בעניינם, אשר נע כאמור בין תקופה קצרה של עבודות שירות ועד תקופת מאסר בפועל.
המשמעות המעשית של החלטה זו היא שהוחלט להטיל על שני הצעירים עונשי מאסר, אשר בהתאם להסדר הטיעון יוכלו לרצות את עונשם באמצעות עבודות שירות.
יש לך שאלה?
לצורך קביעת העונש הספציפי הביא השופט בחשבון את גילם הצעיר של הנאשמים, ואת הודאתם בביצוע העבירה אשר מבטאת את האחריות שלקחו על מעשיהם וכן חסכה מזמנו של בית המשפט. כמו כן התחשב השופט בעברם הנקי ובכך שחלפו שנתיים מאז שהמעשים בוצעו. בסופו של דבר, כל אחד מהנאשמים ירצה ארבעה חודשי עבודות שירות וישלם למאבטח פיצוי בסכום של 3,000 שקלים.
ת"פ 5765-05-20
