לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בירושלים תביעתה של אישה כנגד עיריית ירושלים, וזאת לאחר שנפלה ונפצעה באחד הרחובות הראשיים של העיר העתיקה לפני חמש שנים. באותו מועד היא טיילה עם הוריה, בעלה ובתה בדרך לכותל המערבי, כאשר לפתע נתקלה רגלה בבור שנוצר מעמוד שנעקר ממקומו. היא איבדה את שיווי המשקל, מעדה ונחבלה בברכה ובידה.


תביעת הפיצויים התבססה על טענתה של האישה שנזקיה נגרמו עקב רשלנות העירייה, אשר לא דאגה לתקן את המפגע. מנגד, העירייה טענה כי אינה אחראית לפציעה וכן כי יש להטיל את האחריות לנפילה על התובעת.


במהלך המשפט התברר כי המפגע נוצר עקב עבודות תחזוקה במקום אשר לא הושלמו, ולכן השופטת קבעה כי העירייה אכן הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, ואחראית לפצות את האישה. עם זאת, מכיוון שמדובר במפגע בולט שהאישה הייתה צריכה להבחין בו, הטילה עליה השופטת אשם תורם בשיעור של 20%. בסופו של דבר ולאחר ניכוי האשם התורם, נקבע סכום הפיצויים על סך של כ-294 אלף שקלים. עוד חויבה העירייה בתשלום הוצאות המשפט בסך של כ-66 אלף שקלים.


מדוע נפער בור בריצוף, והאם גם האישה אשמה בכך שלא הבחינה במפגע בולט?


פציעתה של התובעת אירעה בשנת 2017, במהלך חג השבועות, במקום שבו המוני אנשים מתהלכים. מעדויות עובדי החברה האחראית על תחזוקת העיר העתיקה, התברר כי במקום נפילתה נעקר עמוד נמוך מהקרקע, והשאיר בור פעור. הבור כוסה עוד באותו יום, אולם רק לאחר הנפילה.


לאחר פציעתה הובהלה האישה לבית חולים, שם אובחנה עם חבלה בברך ימין ושבר בשורש כף ידה השמאלית. מאז הפציעה נאלצה לעבור שני ניתוחים, אחד בידה ואחד בברכה.


האם הרשות המקומית אחראית על כל נפילה במהמורה או בור במדרכות העיר?


החוק מחייב עיריות ורשויות מקומיות לוודא שהדרכים בשטחן תקינות ואין בהן מפגעים אשר עלולים לסכן את עוברי האורח. כאשר מהמורות נוצרות מבלאי טבעי של הריצוף, לא תמיד מדובר ברשלנות של העירייה. אולם השופטת הבהירה כי במקרה זה, המפגע נוצר כתוצאה מעקירת עמוד ואי מילוי הבור שנפער, ולכן מדובר במקרה מובהק של רשלנות.


העירייה טענה להגנתה כי בורות ומהמורות הם סיכונים נפוצים ורגילים אשר הרשות המקומית אינה יכולה למנוע או לצפות, אולם השופטת הדגישה כי במקרה זה לא מדובר בבור שנפער כתוצאה מבלאי טבעי ולכן העירייה אחראית לכך שלא טיפלה במפגע.


מהי מידת אחריותה של האישה עצמה על הנפילה והנזקים הגופניים שנגרמו לה?


הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר למידת האשם התורם שיש לקבוע במקרה זה. עורך דינה של האישה טען כי אין מקום לקבוע אשם תורם כלל, מאחר שכבר נקבע בפסיקה בעבר כי אדם אינו אמור לצעוד כשראשו במדרכה. לטענתו, האישה צעדה במקום שאינה מכירה היטב בזמן שהיה הומה באנשים כאשר היא מסתכלת קדימה, ולכן לא הייתה לה כל דרך להבחין בבור שנפער בריצוף.


מנגד טענה העירייה כי מדובר במפגע בולט שלא ניתן היה לפספס, וציינה גם כי אף על פי שאלפי אנשים היו שם באותו יום, אף אחד לא נפל לפני התובעת. עוד טענה העירייה כי האישה אחזה באמה ובבתה בשתי ידיה, מה שאולי גרם לנפילתה.


השופטת ציינה כי אכן, מצד אחד, בית המשפט אינו מצפה מהולך רגל לצעוד כאשר הוא מתבונן בלי הרף במדרכה, ומצד שני, כאשר מדובר במפגע בולט - יש ציפייה שהולך הרגל יבחין בו וינהג בזהירות.


במקרה זה התרשמה השופטת שמדובר במפגע בולט, אולם הגיוני שתומת לבה של האישה הייתה ממוקדת בהמון האדם ולא במדרכה. מכיוון שהתאונה אירעה בשעת הצהרים ואנשים רבים צעדו באותה דרך ולא נפגעו מאותו מפגע, הסיקה השופטת כי צעידתה של התובעת לא הייתה מספיק זהירה, ולכן היא הטילה עליה אשם תורם בשיעור של 20%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


סכום הפיצויים נקבע בהתאם לשיעור הנכות הרפואית של האישה, אשר נקבע על 16.4%, וכן בהתאם לשיעור הנכות התפקודית שנקבע לה עבור נכות קלה בברך ופגיעה קלה באצבעות כף היד, והועמד על 10%.


בסופו של דבר, הסכום הכולל שתשלם העירייה לתובעת הגיע לסך של כ-360 אלף שקלים, לרבות הוצאות המשפט ופיצויים עבור הפסדי שכר, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרה מהזולת.

 

ת"א 2810-02-18