לאחרונה דן בית הדין לעבודה בתל אביב בתביעתה של חשבת שכר שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי, בדרישה שיכיר בה כנפגעת עבודה, על כל הזכויות הכספיות הנובעות מכך. לאחר שהתברר כי חל נזק לשמיעתה, וכי עבדה במפעל במשך 22 שנים תוך כדי חשיפה לרעשי מכונות, נדרש בית הדין לעבודה להכריע האם הפגיעה בשמיעה אכן נגרמה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק במקום עבודתה, ולכן היא זכאית להיות מוכרת כנפגעת עבודה ולקבל קצבת נכות בהתאם.
במסגרת הליך התביעה מינה בית הדין מומחה רפואי לצורך קבלת חוות דעתו, והוא קבע כי ישנו קשר ישיר בין הרעשים שנחשפה אליהם העובדת לבין ליקוי השמיעה שלה. עם זאת, הוא קבע כי אין לקבל את תלונותיה בנוגע לטנטון באוזניים, והבהיר כי לעניות דעתו הטנטון שאותו היא מתארת נובע מתהליך הזדקנות טבעי ולא כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודה.
בחינת המסמכים הרפואיים, העדויות, וכלל הנתונים, הביאה את השופטת למסקנה שיש לקבל את התביעה במלואה - הן לגבי הפגיעה בשמיעה והן לגבי הטנטון. זאת מכיוון שהתלוננה כבר במהלך עבודתה על טנטון לא פוסק באוזניה, וכי קיבלה טיפול תרופתי לצורך הקלה בטנטון. אי לכך, התביעה התקבלה, והמוסד לביטוח לאומי יכיר בבעיות השמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. לאור ההכרעה, חויב הביטוח הלאומי לשלם לעובדת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינה בסך של 5,500 שקלים.
משרדה של העובדת היה ממוקם מעל קומת הייצור, ולאורך כל יום עבודתה הייתה חשופה לרעש המכונות
במשך 22 שנה, בין השנים 1994-2016, עבדה התובעת כמנהלת חשבונות וחשבת שכר במפעל במרכז הארץ העוסק בתעשיית הבנייה. במשך כל יום עבודה, מכונת חיתוך פחים שהייתה ממוקמת ליד משרדה לא הפסיקה להפיק רעש בעוצמה של 97.6 דציבלים. רעש בעוצמה כזאת מוגדר כ"רעש מזיק" אשר חשיפה ממושכת אליו מובילה לליקויי שמיעה.
המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין לעבודה אישר כי החשיפה לרעש המזיק על פני תקופת עבודה כה ממושכת אכן גרם לעובדת לירידה ופגיעה בשמיעתה בשתי האוזניים. עם זאת, הוא הסביר כי קיים תיעוד רפואי של שתי פניות בלבד שביצעה העובדת באשר לתלונות על טנטון, לקראת המועד שבו פרשה מהעבודה.
על כן קבע הרופא כי אין אפשרות לקבוע שמדובר ברעש תמידי או שהוא נגרם עקב עבודתה. עוד שיער הרופא כי מצב נפשי הוא שגרם לתחושת הטנטון ולא החשיפה לרעש, או שמדובר בתהליך הזדקנות טבעי המתאים לאישה בגילה.
האם הטיפול התרופתי שקיבלה האישה נועד לטפל בטנטון או במצבה הנפשי?
לאחר קביעותיו של המומחה הרפואי, טענה התובעת כי הוא התקבע על עמדותיו אף על פי שהציגה מסמכים רפואיים המראים בבירור שהיא סובלת מטנטון, ושהיא אף קיבלה טיפול לטנטון מרופא א.א.ג, אשר אינו עוסק במתן טיפול נפשי.
מנגד ביקש המוסד לביטוח לאומי לדחות את התביעה, וטען כי כלל לא הוכחה החשיפה לרעש מזיק, וזאת בשל מרחק המשרד שבו עבדה התובעת מהמכונה שהיוותה את מקור הרעש.
מה הוביל להחלטה לקבל את התביעה במלואה, כולל הכרה שהטנטון נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודה, למרות חוות הדעת הרפואית שקבעה כי הטנטון נובע ממצב נפשי או הזדקנות טבעית?
לאחר עיון בכלל הנתונים, החליטה השופטת לקבל את התביעה באופן מלא. היא אימצה את חוות הדעת הרפואית בנוגע לפגיעה בשמיעה, אך קבעה גם כי הטנטון שממנו סובלת האישה נובע מהחשיפה לרעש המזיק במקום העבודה - זאת בניגוד לחוות הדעת הרפואית.
השופטת הזכירה כי בית הדין הוא זה שקובע האם מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין מקום העבודה, וזאת לאחר קבלת ייעוץ רפואי מהרופא הממונה על ידי בית הדין לצורך זה. מאחר שהמסמכים הרפואיים הצביעו על כך שהעובדת התלוננה מספר פעמים על רעש תמידי באוזניה, ואף קיבלה טיפול רפואי שנועד להקל על תופעת הטנטון, קבעה השופטת כי קיים קשר סיבתי ברור בין החשיפה לרעש בעבודה לבין הטנטון, כפי שקיים קשר סיבתי בין הרעש בעבודה לפגיעה בשמיעה.
יש לך שאלה?
על כן התביעה התקבלה באופן מלא, והביטוח הלאומי נדרש להכיר בתובעת כנפגעת עבודה הן בכל הנוגע לליקוי השמיעה והן בכל הנוגע לטנטון. השופטת אף הורתה לביטוח הלאומי לשלם לעובדת את הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסך שלל 5,500 שקלים.
ב"ל 52758-05-18