בשנת 2000 נפצע גבר שהיה אז בשנות ה-20 לחייו בפעילות מבצעית לאחר שנורה בגבו. מאז הוא סובל מנכות רפואית בשיעור של 100%, מוכר כנכה צה"ל ומתנייד בעזרת כיסא גלגלים. כ-20 שנה לאחר מכן, המתין למונית שהזמין באמצעות אפליקציה כדי לשוב לביתו מבית הלוחם. ואולם, כאשר נהג המונית הגיע וראה את כיסא הגלגלים, הוא סירב להסיעו ולאחר חילופי דברים ביניהם נסע מהמקום. הגבר נאלץ להמתין כחצי שעה ביום חורף גשום עד שתגיע מונית אחרת.
לאחרונה נדונה תביעתו של הגבר כנגד אותו נהג מונית בבית משפט השלום בתל אביב יפו, היות שלטענתו, הוא הופלה על רקע מוגבלותו הפיזית, ובכך מדובר בהפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. מנגד, נהג המונית הכחיש כי מדובר באפליה, וטען כי לא נתן שירות לבעל המוגבלות מסיבות רפואיות וטכניות - היות שהוא סובל מכאבי גב הוא אינו יכול לשאת את כיסא הגלגלים, ואף לא ניתן להכניס את כיסא הגלגלים אל המונית.
החוק אוסר על עסק הנותן שירות להפלות אדם בעל מוגבלות בגלל מוגבלותו. כמו כן, כנגד הנהג נפתחו הליכים פליליים בבית המשפט לתעבורה, והוא הורשע במספר עבירות הקשורות בסירובו להסיע את התובע. מדובר בראיה קבילה גם בהליך זה, הבהירה השופטת, והוסיפה כי הנהג לא הביא כל ראיה להוכחת טענותיו. על כן, התביעה התקבלה והתובע יפוצה ב-15 אלף שקלים. כמו כן ישלם נהג המונית את עלויות המשפט של התובע, בסכום של 4,000 שקלים.
נהג מונית מחויב להסיע כל נוסע שמעוניין בנסיעה, ואף לסייע לו להעלות ציוד למונית אם יש בכך צורך
התובע תיאר כי הזמין את המונית בערב חורפי, קר וגשום, והמתין לה מחוץ למבנה. כשהגיע הנהג הוא צעק שאינו יכול לקחת אותו בגלל כיסא הגלגלים. אף על פי שהתובע הפציר בו לקחת אותו והבהיר לו שהכיסא קל במיוחד וניתן לקפלו בקלות, הנהג עמד בסירובו. הוא טען כי תא המטען שלו מלא, כי כיסא הגלגלים עלול לשרוט את הריפוד היוקרתי של המושבים וכי אינו יכול להרים אותו מכיוון שהוא סובל מכאבי גב.
מצדו השני של המתרס, אישר הנהג כי הסביר לנוסע שאין לו מקום בתא המטען ושהמושבים מרופדים בעור ולכן אין מקום להניח את כיסא הגלגלים, אך הכחיש כי צעק את הדברים. עוד טען כי הציע להזמין עבור הנוסע מונית אחרת, התנצל והמשיך בדרכו רק לאחר שהנוסע סירב להצעתו.
משרד התחבורה הגיש כתב אישום כנגד נהג המונית, והוא הורשע בכל סעיפי האישום
במקביל לתביעה זו, הורשע הנהג במספר עבירות בניגוד לתקנות התעבורה, וביניהן סירוב להסיע, אי ביצוע חובת הסעה, אי סיוע לנוסע בהעלאתו למונית, וכן התנהגות שאינה הולמת נהג רכב ציבורי. בהכרעת הדין נקבע כי הנהג השפיל את הנוסע, וסירובו להסיעו לא היה סביר.
על כן הוא נדרש להוכיח בהליך זה כי הסיבות לסירובו נבעו במגבלות טכניות ורפואיות, כפי שטען. ואולם, הוא לא הציג כל ראיה לגבי גודלו של תא המטען, וטענה זו נדחתה. כמו כן טען כי הוא סובל מבעיות גב, אולם הציג גרסאות סותרות לטענה זו, ואף התברר כי כלל לא שאל את הנוסע מה גודלו של הכיסא ומה משקלו. השופטת התרשמה כי גרסתו אינה אמינה, ואילו עדותו של התובע קוהרנטית וסדורה. היא קבעה כי הראיות מוכיחות שסירובו של הנהג נבע מכך שהתובע נעזר בכיסא גלגלים ולא מכל שיקול ענייני.
יש לך שאלה?
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
לאור כל זאת קבעה השופטת כי נהג המונית חייב לפצות את התובע. מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק, כאשר במקרה זה מדובר בתביעה שאינה קשורה רק בתובע עצמו אלא בקהל בעלי המוגבלויות, כאשר הנזק שנגרם הוא לא כספי אלא בהשפלה, בעוגמת הנפש ובאי הנוחות שהיו כרוכות בסירובו של הנהג ובהמתנה למונית החלופית. בשקילת כל הנסיבות, הוחלט כי סכום הפיצוי הראוי יעמוד על סך של 15 אלף שקלים. מעבר לכך, ישלם נהג המונית את כל הוצאות המשפט של התובע, בסכום כולל של 4,000 שקלים.
תא"מ 9816-12-19
.jpg)
.jpg)
