על פי חוק החוזים, הסכם שנכרת בין שני צדדים תוך ניצול מצוקתו של אחד מהם הוא חוזה שאפשר לבטלו מחמת עושק. לאחרונה דן בית משפט השלום בתל אביב יפו בסוגיית העושק, במסגרת תביעה שהגישו אישה ובתה הסובלת ממחלה נפשית, בטענה שמתקשרת אשר אליה פנתה הבת קיבלה מחשבון הבנק המשותף שלהן כספים בסכום מצטבר של 180 אלף שקלים, באמצעות עושק וניצול נכותה הנפשית של הבת.
התובעות ביקשו שהמיסטיקנית תשיב להן את הסכומים שקיבלה, וכן עתרו לקבל פיצויים בסך של 20 אלף שקלים עבור עוגמת נפש. הנתבעת טענה כי כלל לא מדובר בעושק, כי האם ידעה על הטיפול הרגשי היומיומי שהיא מעניקה לבתה, וכי הבת מנהלת אורח חיים עצמאי לחלוטין וכלל אינה נתונה להשפעה או לניצול.
המתקשרת הבטיחה לצעירה שבאמצעות טיפוליה, הבחור שבו הייתה מעוניינת יתאהב בה
ואולם, מסמכים רפואיים הראו כי לבת אין יכולת שיפוט, היא אינה חיה באופן עצמאי כפי שטענה המתקשרת ומתגוררת בדיור מוגן. הסכום שהעבירה למיסטיקנית הלך ותפח מדי חודש, והיא אף הסתירה את ההתקשרות מבני משפחתה ומאמה על פי הוראותיה של הנתבעת. המיסטיקנית אף לא סיפקה הסבר כיצד חישבה את הסכומים שגבתה, ומדוע היא אינה מפיקה קבלות ומדווחת לרשות המס על הכנסותיה.
על בסיס כל זאת הגיע השופט למסקנה כי המיסטיקנית ניצלה את מצבה הנפשי של הצעירה מתוך ידיעה ברורה על נכותה, וגבתה ממנה סכומי עתק תוך הבטחות לגרום לבחור שבו היא מעוניינת להתאהב בה, לתקשר עם סבה המנוח ולהסיר ממנה כישוף. מדובר בעושק, הבהיר השופט, וקיבל את התביעה במלואה. הנתבעת חויבה לשלם לבת ולאמה סכום של 200 אלף שקלים, הכולל בתוכו גם פיצוי עבור עוגמת נפש, וכן הוטל עליה לשלם את הוצאות המשפט בסכום של 30 אלף שקלים.
כאשר הצעירה ביקשה להפסיק את ההתקשרות, המיסטיקנית הזהירה אותה כי הוטל עליה כישוף וחייה בסכנה
במסגרת תביעתן טענו האם והבת כי הקשר עם הנתבעת התחיל כאשר הבת פנתה אליה במטרה לחזק את הקשר עם בחור שבו הייתה מעוניינת, לאור היותה "מתקשרת באמצעות נרות" כפי שהציגה את עצמה ברשתות החברתיות.
במהלך המפגשים והשיחות ביניהן, הבטיחה המתקשרת לצעירה שתעזור לה לזכות בלוטו, לתקשר עם סבה המנוח ולזכות בלבו של הבחור. הן אף נסעו לכותל ביחד והצעירה שימשה כנהגת שלה. בכל חודש העבירה לה הבת סך של 5,000 שקלים, ובהמשך הסכומים הלכו ותפחו.
כאשר הבת הבינה שנפלה בפח, היא רצתה להפסיק את הקשר, אך בעקבות איומיה של המתקשרת כי הוטל עליה כישוף וחייה כמו גם חיי משפחתה נתונים בסכנה, היא המשיכה לשלם לה כספים. רק לאחר שהמשפחה גילתה כי חשבון הבנק התרוקן, התגלתה התרמית.
הנתבעת טענה כי טיפלה בצעירה באופן מסור ויומיומי, והיא אף הודתה לה על כך וכלל לא הייתה מעוניינת בתביעה
כנגד טענות אלה, טענה המתקשרת כי במשך כל הזמן שבו היו בקשר, היא טיפלה במסירות בצעירה ובאופן אינטנסיבי. לטענתה, אמה ידעה על כך ואף שילמה מכיסה כספים רבים למטפלים רגשיים כאלו ואחרים. עוד טענה כי הבת עצמאית לחלוטין, עובדת ומתגוררת אצל אמה, וכי לא קיימת ראיה רפואית לכך שהיא סובלת מליקוי פסיכיאטרי או נפשי.
ואולם, על פי מסמכי הביטוח הלאומי ומסמכים רפואיים נוספים, השופט קבע כי הוכח שהצעירה סובלת מנכות נפשית, וכי ההבחנה הרפואית אף קובעת כי היא חסרת יכולת שיפוט. בניגוד לטענות הנתבעת, היא מתגוררת בביתה של אמה ומשתכרת סכום נמוך מעבודתה. הנתבעת ידעה על מצבה הנפשי של הצעירה, ואף ביקשה ממנה שלא תספר לבני משפחתה על ההתקשרות ביניהן, תוך שהיא דורשת סכומים הולכים וגדלים בכמה חודשים.
עוד הוסיף השופט כי המתקשרת יצרה קשר עם בחיר לבה של הצעירה וביקשה ממנו שישלח לה מסרונים, זאת במטרה להמשיך את הקשר עם התובעת. היא אף לא הציגה כל ראיה לשעות הייעוץ שסיפקה לבת, או חישוב הסכומים שאותה דרשה ממנה.
יש לך שאלה?
מדובר בעושק ובניצול מחפיר של מצבה הרעוע של הבת, הבהיר השופט, שנעשו מתוך ידיעה ברורה על מצוקתה הנפשית תוך מתן הבטחות שווא שהיא אינה יכולה לקיים. התביעה התקבלה במלואה, והנתבעת חויבה לשלם לבת ולאמה סכום של 180 אלף שקלים, בתוספת 20 אלף שקלים עבור עוגמת נפש ו-30 אלף שקלים נוספים עבור הוצאות המשפט ושכר הטרחה.
ת"א 10973-05-20
.jpg)
.jpg)
.jpg)
