בארבע הזדמנויות שונות ביום אחד, הפר צעיר בשנות ה-20 לחייו את צו ההגנה שהוציאו נגדו הוריו, והגיע לביתם בניגוד להוראותיו. הוא הורשע והודה בעבירות הפרת צו בית משפט והיזק לרכוש, ולאחרונה נקבע עונשו בבית משפט השלום בקריות.
במסגרת גזר הדין פורטו הפרות הצו שלו, אשר כללו הגעה לבית ההורים, דפיקה על החלון והדלת, צעקות, קללות, השלכת אבן וגרימת נזק לרצפות. לצורך קביעת העונש התחשב השופט בכך שהודה בביצוע העבירות באופן מיידי, כך שהשופט ראה בכך ביטוי של קבלת אחריות ואף חרטה, ובסופו של דבר הוטלו עליו 75 ימי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי של שלושה חודשים.
הצעיר הגיע לבית אביו ואמו בבוקר ובערב, ושב על מעשיו גם לאחר שהוזעקה משטרה למקום
ארבעה ימים בלבד לאחר שהוארך תוקפו של צו ההגנה, הפר אותו הצעיר. הצו אסר עליו להטריד את הוריו, להתקרב אל ביתם למרחק של פחות מ-100 מטרים, לפגוע בפרטיותם, לעקוב אחריהם או ליצור איתם קשר.
אף על פי כן, הצעיר הגיע לביתם של הוריו בשעות הבוקר, נקש על דלת הבית וביקש שיתנו לו להיכנס כדי שיוכל לצפות בטלוויזיה. ההורים סירבו והוא עזב את השטח. בשעות הערב חזר לביתם, ואז נקש על חלון המטבח. הוא צעק לאמו כי הוא רעב ודרש להיכנס. האם אמרה לו שהיא קוראת למשטרה והוא עזב בשנית.
אחרי שניידת המשטרה עזבה את הבית, חזר הצעיר בפעם השלישית, ואז דפק על הדלתות והחלונות, קילל את אמו ועזב. הוא התקשר אל אמו וביקש שתעביר לו כסף, ואז שב אל הבית בפעם הרביעית, השליך אבנים גדולות ששברו את הרצפות, צעק אל אמו וניפץ כוס זכוכית על הרצפה.
הנאשם ביקש מבית המשפט להקל בעונשו והביע חרטה על המעשים שביצע
הצעיר הודה במעשים במסגרת הסדר טיעון עם הפרקליטות, איך ההסדר לא כלל הסכמה לגבי העונש. הפרקליטות טענה כי מדובר בעבירות חמורות אשר פגעו בביטחונה של האם, וכי מתחם הענישה הראוי צריך להיות בין שישה חודשי מאסר בפועל ועד שנה וחצי מאחורי סורג ובריח. כמו כן הפרקליטות הזכירה כי לצעיר יש עבר פלילי הכולל עונש מאסר, וביקשה מבית המשפט להטיל עליו מאסר בפועל למשך שנה, וכן לחייב אותו בפיצויים.
מנגד ביקש הסניגור להבהיר כי הצעיר לא היה אלים כלפי אמו אלא רק כנגד הרכוש, וכן טען כי הנזק שנגרם אינו גדול. הוא הדגיש כי אמנם יש לו עבר פלילי, אולם מדובר בעבירות שהתבצעו לפני זמן רב ואינן מכבידות, ולכן ביקש להסתפק בימי מעצרו עד כה.
מהי מדיניות הענישה במקרים של הפרת צו למניעת הטרדה מאיימת?
אף שמדובר בארבע עבירות, השופט הבהיר כי מדובר באירוע אחד מכיוון שמדובר בעבירות זהות אשר בוצעו כלפי אמו של הצעיר באותו היום. לא מדובר בעבירה ספונטנית, קבע השופט, משום שהצעיר ידע כי נאסר עליו להגיע לבית הוריו אך הוא בכל זאת התייצב שם.
בחינת הפסיקה במקרים דומים העלתה את המסקנה כי מדיניות הענישה מגוונת ותלויה בכל מקרה ובנסיבותיו הספציפיות, והיא יכולה לנוע בין ענישה שיקומית ועד למאסר בפועל לפרקי זמן ארוכים. לבסוף החליט השופט כי מתחם הענישה במקרה זה בהתאם לנסיבותיו ינוע בין מאסר על תנאי ועד עשרה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.
לא הייתה כל הצדקה לסטות ממתחם הענישה שנקבע, ולצורך קביעת העונש הראוי הביא השופט בחשבון את העובדה שהצעיר הודה במעשיו, לקח עליהם אחריות והביע חרטה. כמו כן התחשב השופט בכך שהצעיר נתון במעצר, בתנאים קשים יותר מאשר תנאי המאסר, וכי תקופת המאסר אשר יחליט להטיל עליו תפגע בו באופן חמור, בין היתר לאור קשיי התקופה.
יש לך שאלה?
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
עם זאת השופט שקל גם את העובדה שבעבר הורשע הצעיר בעבירה דומה וכמו כן ריצה שתי תקופות מאסר בפועל. לאחר שבחן את מכלול השיקולים, החליט השופט כי הצעיר ירצה מאסר בפועל למשך 75 ימים, וכן קבע עונש מאסר על תנאי של שלושה חודשים, אשר יופעל אם הצעיר יבצע עבירות דומות לאלו שבהן הורשע בשנתיים הקרובות.
ת"פ 6934-02-22
