בשנת 2016 נפצעה אישה בת 76, שהייתה מנויה בקאנטרי בנתניה, בזמן שניסתה להיכנס לחדר הסאונה הרטובה. היא נפגעה בכתפה ובאחת מחוליות הגב, ונותרה עם נכות קבועה. לאחרונה נדונה תביעתה בבית משפט השלום בנתניה כנגד בעלי ומנהלי הקאנטרי, אשר לטענתה אחראים לנזקים שנגרמו לה עקב רשלנותם. זאת מכיוון שלפי גרסתה, היא מעדה על שטיח שהונח בצורה לא בטיחותית בחדר הסאונה.
מנהלי הקאנטרי ביקשו לדחות את התביעה. לטענתם, האישה כלל לא זכרה כיצד נפלה בדיוק ולכן אין לקבל את עדותה. כמו כן טענו כי גם אם נפלה בסאונה בנסיבות שתיארה, לא מדובר ברשלנות מצדם. ואולם, השופטת התרשמה מצילומים שנלקחו במקום כי היו ליקויים בטיחותיים בחדר הסאונה, והחליטה לקבל את התביעה.
לאחר ניכוי 10% אשם תורם מסכום הפיצויים, חויבה מנהלי הקאנטרי לפצות את התובעת בסכום כולל של 185 אלף שקלים. מעבר לכך הוטל עליהם לשלם את שכר טרחת עורכי דינה, בסכום של כ-36 אלף שקלים.
מה הוביל למעידתה של האישה, והאם מנהלי הקאנטרי אחראים לנזקים שנגרמו לה?
מנהלי הקאנטרי לא הכחישו כי התובעת אכן נפלה בכניסה לסאונה. ואולם, הם טענו שלא כל נפילה במקום ציבורי מקימה אחריות על הבעלים, ומכל מקום, מאחר שהאישה לא זוכרת כיצד בדיוק נפלה, לא ניתן להטיל עליהם את האחריות לנפילתה.
במסגרת עדותה תיארה האישה כי נכנסה עם כפכפים לחדר הסאונה, וכבר בפתח החדר נכשלה בשטיח ונפלה. אף על פי שלא זכרה איזו רגל נתקלה בשטיח, גרסתה הייתה קוהרנטית ומהימנה בעיניה של השופטת, אר הבהירה כי גם אם אינה זוכרת את כל הפרטים מהנפילה, אופן המעידה - כלומר, היתקלות בשטיח - הוכח ברמה הנדרשת.
כיצד האישה הוכיחה שמדובר ברשלנות מצדם של הבעלים?
בהמשך הדיון טענו המנהלים כי גם אם האישה נפלה בכניסתה לחדר הסאונה כשנתקלה בשטיח כפי שטענה, עדיין לא מדובר ברשלנות מצדם. לטענתם, היא לא בדקה עם אנשי מקצוע האם השטיחים שהונחו בחדר היו תקניים או לא, ומכל מקום הדבר אינו רלוונטי מאחר שמעדה כבר בכניסה לסאונה.
עובד המקום העיד כי חובה להניח שטיחים בסאונה, מאחר שללא שטיחים מחליקים באופן מיידי. התובעת צירפה תמונות מהמקום, שלפיהן השטיחים פוזרו ברישול ברחבי החדר, ואף לא כיסו את כל הרצפה. על כן השופטת קיבלה את גרסתה וקבעה כי תחזוקת הסאונה הייתה לקויה ולא בטיחותית, והנתבעים הם אלו שאחראים לנפילתה ועל כן צריכים לפצותה.
אילו נזקים נגרמו לאישה בעקבות הנפילה וכיצד נקבע סכום הפיצויים?
בבואה לבחון את ראשי הנזק שלפיהם נקבע סכום הפיצויים, ציינה השופטת כי בהתחשב בגילה המתקדם של האישה ולנכות הרפואית שנקבעה לה על ידי רופא אשר בית המשפט מינה, היא ככל הנראה תזדקק לעזרה בביצוע כל עבודות הבית ובכל פעולה הכרוכה במאמץ.
כמו כן הוזכר כי האישה אושפזה במשך ארבעה חודשים בעקבות התאונה, ולאחר מכן התגוררה אצל ילדיה במשך תקופה לא מבוטלת. היום היא נזקקת לסיוע בהליכה, בניקיון, בהכנת מזון וכדומה. בנסיבות אלה, קבעה השופטת פיצויים בסכום של 40 אלף שקלים עבור עזרה מהזולת, וכן עשרת אלפים שקלים עבור נסיעות.
לאחר פציעתה היה צורך בהתאמת דירתה והנגשתה, וזאת מכיוון שהתניידה בכיסא גלגלים ונזקקה לסיוע בלבוש ורחצה. השופטת התרשמה כי אכן היה צורך בהתאמת הבית לנוכח מצבה הפיזי, אולם מאחר שהאישה לא הציגה חוות דעת שיקומית בעניין זה, נקבע פיצוי גלובלי בדרך של אומדן בסכום של 30 אלף שקלים עבור הוצאות רפואיות.
מעבר לכך, בבחינת סכום הפיצוי המגיע לה עבור כאב וסבל, התחשבה השופטת בגילה של האישה במועד התאונה, בנכות שנגרמה לה, בתקופת האשפוז והשיקום, וכן במוגבלות שנותרה לה עד היום. התובעת הפכה מאישה עצמאית למוגבלת בתנועתה באופן מהותי, ולכן השופטת החליטה לפסוק עבורה פיצויים בסכום של 80 אלף שקלים עבור כאב וסבל.
יש לך שאלה?
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
על כן בסופו של דבר התביעה התקבלה, ולאחר ניכוי 10% אשם תורם, חויבו מנהלי הקאנטרי לפצות את התובעת בסכום כולל של 185 אלף שקלים. לאור תוצאות המשפט, הנתבעים חויבו אף בהוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 36 אלף שקלים.
ת"א 11486-09-17