לאחרונה נדונה בבית משפט השלום ברמלה תביעתה של סייעת בגן ילדים במודיעין כנגד אם של אחד מילדי הגן שבו עבדה במשך ארבע שנים. לטענתה, יום אחרי אירוע שבו הוציאה ילדה מהגן לאחר שבעטה בילד אחר, והיא נותרה מספר שניות מאחורי הדלת, כתבה האם בקבוצת הוואטסאפ של הורי הגן כי היא צועקת ומענישה את הילדים.
כמו כן שלחה אותה אם מייל למנהלת גני הילדים במודיעין ובו כתבה כי הכתה את בנה, הוציאה את אותה ילדה מהגן בכוח ומתעללת באופן קבוע בילדים. בהודעה נוספת בקבוצת הוואטסאפ המשיכה להשמיע טענות על התעללות.
טענותיה של האם היו מבוססות על שמועות, החקירה המשטרתית נגד הסייעת לא העלתה דבר
במסגרת התביעה טענה הסייעת שמדובר בלשון הרע חמורה, אשר אינה מבוססת על דבר. מנגד טענה הנתבעת כי פרסמה את הדברים מתוך דאגה וחשש לשלומם של הילדים. במהלך המשפט נשמעו עדויות רבות של עובדות הגן והורים נוספים, והשופטת קבעה כי פרסום הדברים אכן מהווה לשון הרע, מאחר שהציגו את הסייעת באור שלילי ואף היו עלולים לפגוע בפרנסתה.
מדובר בהאשמות חמורות על התנהגות פלילית, הוסיפה השופטת, אשר לא הוכחו כלל וכלל. מרבית העדויות הן עדויות שמיעה בלבד, קבעה השופטת, ולכן לא חלות על הנתבעת ההגנות הקיימות בחוק איסור לשון הרע. היא חויבה לפצות את הסייעת ב-30 אלף שקלים וכן לשלם את הוצאות שכר טרחת עורכי הדין בסכום של 6,000 שקלים.
מה התרחש באירוע שאחריו החלה האם להכפיש את הסייעת בקבוצת הוואטסאפ של ההורים?
ההאשמות החמורות של האם הועלו בעקבות אירוע שבו ילדה הוצאה על ידי הגננת מהגן, ונותרה בחוץ במשך פרק זמן קצר מאוד. לאירוע זה היו עדות גננת ואחת האימהות מהגן הסמוך, כאשר אותה אם דיווחה על כך לאחר מכן לנתבעת. הסייעת טענה כי הדבר נעשה כדי שהילדה תירגע לאחר שהתפרעה בגן, וכי היא נותרה מחוץ לדלת שניות ספורות בלבד לאחר שהדלת נטרקה.
על פי טענתה של האם הנתבעת, האם אשר הייתה עדה לאירוע שמעה את הגננת צועקת על הילדה ואומרת לה שהיא בעונש, תוך שהיא סוגרת את הדלת ומשאירה אותה מחוץ לגן, ללא השגחה. עוד טענה כי יום אחד כשאספה את בנה, הסייעת צעקה עליה שבנה אלים, וזאת לעיני הורים אחרים. לדברי בנה, היא אף הכתה אותו בידו.
אמה של הילדה אשר הוצאה מהגן העידה וסיפרה כי שמעה על פרטי המקרה מאותה אם שראתה את האירוע, וביקשה להשעות את הסייעת. היא אף סיפרה כי בתה טענה שהגננת מנעה ממנה לשתות מים.
האם אשר הייתה עדה לאירוע, סיפרה בבית המשפט כי שמעה צעקות וראתה את הסייעת מוציאה את הילדה מהגן וסוגרת את הדלת. לאחר מכן הדלת נפתחה והסייעת שאלה את הילדה אם נרגעה ומוכנה להיכנס. לדבריה, החליטה לדווח על המקרה לנתבעת אשר הייתה בוועד ההורים מתוך תחושת אחריות.
מדוע מדובר בלשון הרע, ולמה האם חויבה בפיצויים?
על פי החוק, פרסומים שפוגעים באדם ועלולים לפגוע במקור פרנסתו ובשמו הטוב מהווים לשון הרע. במקרה זה מסקנתה הברורה של השופטת הייתה כי הדברים שפרסמה האם מהווים לשון הרע, מאחר שהציגו את הסייעת באופן שלילי ביותר.
החוק מספק הגנות למי שמואשם בלשון הרע - אמת בפרסום ותום לב. בבחינת האמת שבדברי האם הנתבעת, קבעה השופטת כי היא לא סיפקה כל הוכחה לכך שהסייעת אכן התעללה או התנהגה באופן אלים כלפי ילדי הגן. האירוע המרכזי אשר היווה את הטריגר לפרסומים בקבוצת הוואטסאפ לא הוכח, והנתבעת כלל לא הייתה עדה לו אלא רק שמעה עליו מאם אחרת.
המשטרה והגורמים האחרים החליטו שאין מקום במקרה זה לפעול כנגד הסייעת, לאחר הבירור שביצעו, והשופטת קבעה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי דיברה אמת.
יש לך שאלה?
באשר לתום הלב, הנתבעת טענה כי פעלה מתוקף תפקידה בוועד ההורים, אולם השופטת קבעה כי מטרת הפרסום חרגה מעבר להגנה על הילדים, ואילו הנתבעת חרגה מהתנהגות סבירה בפרסומיה, ביחס לראיות המעשיות שהיו בידיה.
לכן התביעה התקבלה, ובהתאם לנסיבות המקרה קבעה השופטת כי הסייעת תקבל פיצויים בסכום כולל של 30 אלף שקלים, וכן כי הנתבעת תשלם גם את הוצאות שכר הטרחה בסך של 6,000 שקלים.
ת"א 67239-02-20