לאחרונה נדרש בית משפט השלום בנצרת להכריע האם מורה שהואשם בתקיפה סתם של תלמידה בכיתתו אכן סטר לה ללא שום סיבה כפי שתואר בכתב האישום אשר הוגש כנגדו, או שמא הסיטואציה כלל לא התרחשה - כפי שהמורה עצמו טען במשך כל ההליך המשפטי.
במסגרת התביעה העידו כנגדו התלמידה שטענה כי סטר לה וחברתה לכיתה. המורה העיד אף הוא והכחיש מכל וכל את המקרה, וכן תלמידה נוספת העידה במסגרת פרשת ההגנה וסיפרה שהמקרה כלל לא אירע. השופטת התרשמה כי כתב האישום ממעט מאוד בפרטים, כמו גם עדותה של הילדה. עוד התרשמה השופטת כי החקירה התנהלה באופן לא תקין, וכי היו מחדלי חקירה שאינם מתקבלים על הדעת.
הפרקליטות, שהגישה את כתב האישום, לא סיפקה כל הסבר או רקע שיכולים להסביר את התנהגותו של המורה, והתבססה אך ורק על עדותה של התלמידה. מנגד, עדותו של המורה הותירה רושם אמין וחיובי. על כן החליטה השופטת לזכות את המורה באופן מוחלט מהאישומים כנגדו.
התלמידה העידה כי ניגשה אל המורה וביקשה להשתתף בהצגה, ובתגובה הוא סטר לה. המורה הכחיש את כל הסיטואציה וטען בתוקף שמעולם לא סטר לאף תלמיד
על פי כתב האישום, אשר לפי התרשמותה של השופטת היה ממועט בפרטים, תמציתי ולקוני, ניגשה הילדה אל המורה וביקשה להצטרף להצגה בכיתתה. בתגובה, כך לפי כתב האישום, הוא סטר לה. המורה טען כי התלמידה כלל לא ניגשה אליו ולא ביקשה ממנו דבר, כלומר שכל הסיטואציה שתוארה בכתב האישום כלל לא התרחשה.
במסגרת עדותה סיפרה הילדה כי למדה בכיתת מצטיינים אצל אותו מורה, וכי באותו יום ניגשה אליו יחד עם חברתה, לאחר שילדים אחרים הציגו בכיתה, וביקשה ממנו להציג גם היא. בתגובה הוא סטר לה בפניה. היא לא ידעה לומר מדוע סטר לה.
השופטת התרשמה מעדות קצרצרה וחסרה בפרטים, ללא כל תיאור לגבי הנסיבות שהובילו לאותו אירוע. עדותה הותירה את הרושם כי תיק החקירה נוהל באופן לא תקין, ומבלי שחוקרי המשטרה ניסו לברר לעומק את הרקע ואת תלונתה של התלמידה הצעירה.
גם עדותה של חברתה לספסל הלימודים לא האירה את נסיבות המקרה באופן ברור, והשופטת ציינה כי עדותן הותירה חלל לגבי התנהלות הכיתה לפני ואחרי האירוע, מספר הילדים בכיתה ופרטים רבים נוספים שהיו יכולים להיות רלוונטיים לבירור המקרה.
האם מדובר בתלונת שווא שנובעת מכך שהמורה בחר בתלמידה אחרת להשתתף בתחרות ארצית?
בניגוד לעובדה שהפרקליטות לא סיפקה כל הסבר להתנהגותו של המורה במסגרת התביעה, ההגנה דווקא העלתה סברה כי התלמידה או הוריה היו מתוסכלים מכך שהיא לא נבחרה להשתתף בתחרות נאומים ארצית, והיא הביעה את תסכולה באמצעות תלונת שווא. מכל מקום, את ההסבר הזה שסיפק המורה, המשטרה כלל לא בדקה.
התלמידה אף אישרה בחקירתה הנגדית כי מאוד רצתה לזכות בתחרות הזאת, ודבריה חיזקה את המניע האפשרי שעליו הצביע המורה באשר לנסיבות תלונתה. השופטת התרשמה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהילדה סיבכה את המורה בתלונת שווא על רקע דברים אלה.
על סמך האמור, מסקנתה של השופטת הייתה כי התביעה לא הצליחה להביא ראיות מספקות להוכחת העבירה שיוחסה למורה בכתב האישום, הן מבחינת הגרסאות הלא מספקות של התלמידה וחברתה, והן מבחינת העובדה שלא הוצגו ראיות אחרות מעבר לעדויות הללו והעובדה שהמשטרה לא ביצעה בדיקות חיוניות לביסוס אשמתו של המורה.
המורה טען בעקביות שהמקרה כלל לא קרה וכי הוא מתנגד באופן גורף לעונשים פיזיים
בניגוד לעדותה של הילדה, עדותו של המורה הותירה בשופטת רושם אמין, מהימן וחיובי. על פי גרסתו, באותו יום כלל לא הועלו הצגות בכיתה מאחר שבאותו מועד כבר בחר את התלמידה שתשתתף בתחרות הנאומים. על פי דבריו, לא מעט תלמידים אחרים והוריהם היו מאוכזבים מכך שלא הם נבחרו להשתתף בתחרות.
מכל מקום, המורה טען כי הילדה וחברתה כלל לא ניגשו אליו בבקשה להשתתף בהצגה, והבהיר שוב ושוב כי מעולם לא השתמש בענישה גופנית כלפי אף אחד מתלמידיו, במשך כל 30 שנות עבודתו.
יש לך שאלה?
השופטת הצביעה גם על מחדלי חקירה בנוגע לחקירתו במשטרה, אשר הסתפקה בחקירה קצרה ללא העלאת שאלות רלוונטיות וללא בדיקת גרסתו של המורה. לאור כל הדברים הללו החליטה השופטת לזכות את המורה זיכוי מלא מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
ת"פ 6070-09-19