לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בירושלים השאלה האם התקיימה רשלנות מצד עיריית ירושלים, בעקבות מקרה שהתרחש בשנת 2016 שבו אישה כבת 63 נפלה על מכסה בולט ולא מסומן במדרכה חדשה ברחוב בעיר. בעקבות התקרית נגרמה לה נכות זמנית משמעותית בשל שברים בידה וברגלה, והיא תבעה פיצויים מהעירייה בגין רשלנות.
העירייה לא חלקה על קיומו של המפגע הברור, אך טענה כי חברה קבלנית מטעמה שביצעה ברחוב עבודות תשתית היא האחראית לנזקיה של האישה.
על אף ניסיונה של העירייה להתחמק מאחריות ולהטיל אותה על חברת הקבלן, השופט קבע כי מלוא האחריות להסרת מפגעים אשר עלולים לסכן את משתמשי הדרכים מוטלת על העירייה. עם זאת, השופט הטיל אשם תורם בשיעור של 20% על האישה עצמה, אשר לטעמו הייתה יכולה למנוע את הנפילה אילו הייתה שמה לב יותר לתנאי הדרך. התביעה התקבלה, ועל העירייה הוטל לשלם פיצויים בסכום של 35,500 שקלים, וכן סך של 15,658 שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחה.
העירייה לא הכחישה את קיומו של המפגע, אך טענה שהאחריות לתאונה מוטלת על חברת הקבלן שביצעה עבודות ברחוב
האישה העידה כי יצאה להליכה ברחוב שעבר שיפוצים, מבלי לשער את הסכנה האורבת לה. לפתע, נתקלה במכסה מוגבה שהיווה מכשול בלתי צפוי. המפגע הבלתי מסומן גרם לה לאבד את שיווי המשקל, והיא נפלה בצורה קשה ונפגעה באופן משמעותי, לרבות שבר ביד ימין ושבר ברגל השמאלית.
הרחוב שבו צעדה היה נתון בעבודות תשתית נרחבות, והפך לסיכון בטיחותי. חברת הקבלן שביצעה את העבודות מטעם העירייה הותירה מכסים וציוד שלא סומנו כראוי, וכך נוצר הסיכון להתנגשות והחלקה של הולכי רגל.
מהם הנזקים הרפואיים והתעסוקתיים שנגרמו לאישה?
לאחר התאונה, נקבעה לאישה נכות זמנית בעקבות שבר בידה ושבר וברגלה: 100% נכות במשך שלושת החודשים הראשונים, 50% נכות בחודשיים שלאחר מכן, ו-30% נכות בחודשיים הבאים. אמנם השברים התאחו באופן מיטבי ולא נותרה לה נכות צמיתה, אך האישה סבלה מוגבלות תנועתית מורכבת שכבלה אותה לביתה במשך כחודשיים, ללא יכולת לבצע פעולות יומיומיות באופן עצמאי.
מלבד הכאב הפיזי, סבלה האישה מפגיעה תעסוקתית ונפשית. בעקבות התקופה שבה רגלה הייתה מגובסת, היא נעדרה מהעבודה לתקופה ממושכת ונאלצה לעבור טיפולים רפואיים שיקומיים מייגעים. התמודדותה עם המגבלות הפיזיות המשמעותיות השפיעו באופן דרמטי על איכות חייה.
מדוע הוטלה האחריות המשפטית על העירייה?
העירייה טענה להגנתה כי במועד שבו נפלה האישה, מקטע הרחוב היה באחריותה של החברה הקבלנית שביצעה שם עבודות, והאחריות עדיים לא הועברה בחזרה לעירייה. ואולם, השופט לא השאיר מקום לספק: העירייה נושאת באחריות המלאה להסרת מפגעים בדרכים, ובאופן ישיר.
קביעתו של השופט התבססה בין היתר על סעיף 235 לפקודת העיריות, המטיל על הרשות המקומית חובה למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב, לרבות באמצעות פיקוח על עבודות מתבצעות על ידי חברת קבלן. השופט הדגיש כי עבודות תשתית אינן יוצרות אזור חסין מאחריות, וכי דווקא בתקופות של שיפוצים וביצוע עבודות, על העירייה להגביר את הפיקוח ולמנוע סיכונים לתושבים.
עם זאת, השופט התייחס לכך שהתאונה אירעה בשעה שבה היה אור שמש, הראות הייתה טובה והמפגע היה בולט וברור. לקביעתו של השופט, לו התובעת הייתה שמה לב יותר לתנאי הדרך, היא הייתה יכולה להימנע מהתאונה, ולכן נקבע רכיב אשם תורם בשיעור של 20%.
אמנם השופט הכיר באחריות התושבת לנקוט משנה זהירות, אך קבע חד משמעית כי האחריות העיקרית מוטלת על העירייה לספק סביבה בטוחה ונקייה ממפגעים.
לאחר שקילת כל ההיבטים, פסק השופט פיצוי כולל בסך של 35,500 שקלים לתובעת, לאחר הפחתת 20% בגין אשם תורם. הסכום המפורט כלל 30 אלף שקלים בגין כאב וסבל, 6,000 שקלים עבור הפסדי שכר והיעדרות מעבודה, 7,000 שקלים בגין עזרת צד שלישי בתקופת החלמתה וכן 1,320 שקלים על הוצאות רפואיות.
יש לך שאלה?
מעבר לסכום הפיצויים, חויבה העירייה לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסך של 15,658 שקלים.
ת"א 25710-05-22
.jpg)
.JPG)
.jpg)
