בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת נדרש לאחרונה להכריע בסכסוך שפרץ בין שני הורים על אודות הסדרי הורות לילדם המשותף, בן שנה וחצי, אשר נולד לאחר שהוריו הכירו ביניהם לצורך הבאת ילד לעולם בהורות משותפת ללא זוגיות או ניהול משק בית משותף.

 

התביעה הוגשה לבית המשפט על ידי האם, אשר ביקשה לקבוע כי היא תהיה המשמורנית על הבן וכי לאב ייקבעו זמני שהות. המחלוקת העיקרית נסבה סביב מקום מגוריו של הילד וזמני השהייה עם כל אחד מההורים. האב, המתגורר בירושלים, ביקש לקבוע הסדרי שהייה נרחבים, בעוד האם, המתגוררת בקיבוץ בדרום הארץ, סברה כי טובת הילד מחייבת יציבות ורצף במגוריו.

 

לאחר בחינה מעמיקה של כל העובדות והטענות, קבע השופט כי טובת הילד מחייבת קביעות ויציבות במגוריו. לכן, נקבע כי מקום מגוריו העיקרי של הילד יהיה אצל האם בקיבוץ, אך עם זאת נקבעה אחריות הורית משותפת. כמו כן, השופט הדגיש את החשיבות של הקשר עם שני ההורים, וקבע הסדרי שהייה קבועים ומסודרים שיאפשרו לאב לבלות זמן איכות עם בנו באופן קבוע. פסק הדין ניתן ללא חיוב אף אחד מהצדדים בהוצאות המשפט.

 

האם יש לחייב את ההורים להתגורר בסמיכות זה לזה כדי לקיים הורות משותפת וזמני שהות שווים?

 

בתביעתה טענה האם, בשנות ה-40 לחייה, כי עוד בטרם הוחלט להביא את בנם לעולם, האב ידע כי היא מתגוררת באותה עת במרכז הארץ אך מתכוונת לעבור לקיבוץ הדרומי שבו גדלה ושם מתגוררים הוריה ומשפחתה.

 

האם טענה כי יציבות היא גורם מכריע בהתפתחותו של ילד צעיר, וששינויים תכופים בסביבת מגוריו עלולים לפגוע בו. היא הדגישה את הקשר החזק שנוצר בין הבן לקהילה הקיבוצית, ואת החשיבות של סביבה יציבה ומגובשת עבור התפתחותו התקינה. מסיבה זו ביקשה לקבוע שמקום מגוריו הקבוע יהיה בקיבוץ, ושלאב ייקבעו הסדרי שהייה עמו פעמיים בשבוע.

 

לעומת זאת, האב, בשנות ה-60 לחייו, טען כי זכותו הבסיסית היא לבלות זמן איכות עם בנו, וכי המרחק הגיאוגרפי אינו צריך למנוע ממנו לממש את זכות זו. הוא הדגיש את החשיבות של נוכחות הורית פעילה בחיי הילד, ושל יצירת קשר חזק ואוהב בין האב לבנו. על כן, ביקש לקבוע רדיוס מגורים של 15 ק"מ לכל היותר בין ההורים, במטרה לקיים הסדרי שהייה שוויוניים ביניהם.

 

בתסקיר שהוגש לבית המשפט על ידי האגף לשירותים חברתיים, ציינה העובדת הסוציאלית כי אמנם האב מעוניין להשפיע על חיי בנו ושמעורבותו בחייו תהיה גדולה, אך עם זאת הוא סובל מבעיות בריאות שונות ומבקש כי האם תסייע בהסעת הילד לביתו בירושלים לצורך קיום זמני השהות.

 

העובדת הסוציאלית סברה כי יש לקבוע אחריות הורית משותפת של שני ההורים, אך עם זאת לקבוע את מקום מגורי הילד בקיבוץ וכן לקבוע זמני שהות עם האב הכוללים מפגשים פעמיים בשבוע, ולינה אצל האב בכל סוף שבוע שני.

 

האם יש הצדקה לחייב את האם להסיע את הבן לביתו של האב, וזאת בשל גילו המבוגר ומצבו הרפואי של האב?

 

בתחילת הדיון המשפטי השופט מצא להדגיש כי קיבל את הרושם שהנתבע מבקש לממש את הורותו תוך הסתמכות על האם, תוך הצבעה על כך שהוא לא צעיר ומצבו הרפואי מורכב. כלומר, האב מבקש שהאם תסיע את הבן אליו ובכך תסייע לו בקיום זמני השהות.

 

כמו כן ציין השופט כי גילו ומצבו הבריאותי של האב היו ידועים לו עוד לפני שהחל בהליך הבאת הילד לעולם, ואם סבר שלא יוכל לקיים את הורותו, היה עליו לשקול זאת במועד זה.

 

השופט הבהיר כי דברים אלו אינם מבטלים את טובתו של הילד לבלות זמן עם אביו באמצעות הסדרי שהייה נרחבים, ככל שהאב יוכל לעמוד בהם.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות

 

בהחלטתו, השופט התבסס על עקרון טובת הילד כעיקרון עליון, והזכיר כי למרות החשיבות של קשר בין האב לבנו, יציבות סביבתית היא גורם מכריע בהתפתחותו של הילד. לאור כל זאת נקבעה אחריות הורית משותפת, ועם זאת נקבע כי מקום מגוריה של האם יהיה ביתו המרכזי של הילד והוא יתחנך שם. הסדרי השהייה נקבעו בהתאם להמלצת התסקיר.

 

תלה"מ 15924-10-23