לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה שהוגשה כנגד שוכר דירה ברעננה בטענה שהפר באופן חמור את הסכם השכירות. התובעת, בעלת הדירה, טענה כי השוכר איחר בתשלומים רבים, ובהם דמי השכירות, הארנונה ודמי ועד בית, ואף סירב לפנות את הדירה לאחר שניתנו לו התראות חוזרות ונשנות. היא תבעה פיצויים עבור הפרת החוזה, דמי שכירות שלא שולמו, עיכוב בתשלומים ואי פינוי הדירה במועד.


מנגד טען הדייר כי בעלת הדירה עצמה הפרה את החוזה בכך שהתעכבה במסירת המפתח וניסתה להוציא אותו מהנכס ללא סיבה מוצדקת. עוד טען כי השקיע כספים בהתאמת הדירה למגורים ודרש פיצויים עבור השקעתו.


בחינת הראיות הביאה את השופטת לקבל את התביעה, תוך קביעה כי השוכר התעלם מחובותיו הבסיסיות, כגון תשלום הארנונה ודמי ועד הבית, והסב נזק ממשי לבעלת הדירה. השופטת קבעה כי בעלת הדירה זכאית לקבל פיצויים בסך של כ-47 אלף שקלים, ולאחר ניכוי דמי שכירות ששולמו עבור חודש אחד וכן מימוש הפיקדון שהופקד במועד חתימת החוזה בסך של 19,500 שקלים - נותר לנתבע לפצות את התובעת בסך של 20 אלף שקלים, וכן לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 3,500 שקלים.


חשבונה של בעלת הדירה עוקל בעקבות חוב הארנונה שגרם השוכר


על פי כתב התביעה, השוכר החל להפר את הסכם השכירות מיד עם כניסתו לדירה. הוא איחר בתשלומים בקביעות, לא העביר את חשבון הארנונה על שמו אף שהתחייב לעשות זאת במסגרת החוזה, והותיר את בעלת הנכס לשאת בחובותיו. בעקבות זאת, חשבונה אף עוקל על ידי העירייה.


כמו כן, לטענת התובעת, למרות פניות חוזרות ונשנות מצדה, הדייר סירב לפנות את הדירה. רק לאחר שהוגשה נגדו תביעה, הוא מיהר לפנות את הדירה תוך שהוא משאיר אחריו חובות רבים.


בכתב ההגנה טען הנתבע כי דווקא בעלת הדירה היא זו שהפרה את הסכם השכירות. היא איחרה במסירת המפתח, והדירה לא הייתה מוכנה למגורים במועד שנקבע בחוזה. כמו כן, הוא טען כי התובעת ביקשה להעלות את שכר הדירה בניגוד להסכם, ודרשה חלק מהתשלום במזומן.


עוד טען הדייר כי בעלת הדירה סירבה להחזיר לו צ'ק ששולם במזומן, והסתירה מבית המשפט את הפיקדון הכספי ששילם כביטחון. בנוסף טען כי לא הייתה כל הצדקה להוציאו מהדירה לפני תום החוזה.


טענה נוספת שהעלה הדייר היא כי השקיע סכום ניכר בהתאמת הדירה למגורים, וכי הוא זכאי לפיצוי בגין השקעה זו, וכי התובעת לא שיתפה פעולה במציאת שוכר חדש לאחר שהוא הודיע על עזיבתו.


בית המשפט: אי תשלום ארנונה ודמי ועד בית מהווה הפרה יסודית של החוזה המצדיקה את ביטולו


בהתאם לראיות שהוגשו, כגון התכתבויות, אישורי תשלום, נוסח חוזה השכירות ועוד, השופטת קבעה כי השוכר אכן לא שילם בזמן את הארנונה ודמי ועד הבית. השופטת הדגישה כי לא מדובר רק באיחור בתשלומים, אלא גם בסירוב הדייר להעביר את הארנונה על שמו במשך תשעה חודשים. עקב כך, חשבונה של בעלת הדירה עוקל. כמו כן, השוכר התעלם מפניות חוזרות ונשנות של ועד הבית לתשלום דמי ועד הבית.


השופטת דחתה את טענות הדייר, שלפיהן אי הבנות לגבי כתובת הדירה מנעו ממנו לשלם את הארנונה, וקבעה כי השוכר היה אחראי לבירור הנושא ולטיפול בו בזמן. גם טענותיו לגבי אי תשלום דמי ועד הבית עקב חוסר היכרות עם הנציגות נדחו, שכן היה עליו לבצע את הבירור הנדרש עם כניסתו לדירה.


עוד דחתה השופטת את הטענה כי בעלת הדירה ניסתה להעלות את שכר הדירה בתגובה לסירובו לשלם את החשבונות, וקבעה כי טענה זו אינה נתמכת בראיות.


השופטת דחתה את טענותיו של השוכר שלפיהן הפיצוי המוסכם הוא מופרז ולא הוגן. היא קבעה כי הסעיף עומד בדרישות החוק, והשוכר הסכים לו מראש בעת חתימת החוזה.


נוסף על כך דחתה השופטת את טענת השוכר כי הוא זכאי לפיצויים בגין השקעות שביצע בדירה, וקבעה כי אין כל ראיה שתומכת בטענה זו.
כמו כן קבעה השופטת כי הנתבע הפר באופן בוטה את חוזה השכירות בכך שהמשיך להתגורר בדירה חמישה חודשים לאחר שניתנה לו הודעה לפינוי, וקבעה כי עליו לפצות את התובעת בהתאם לסעיף הפיצוי המוסכם בחוזה, אשר קובע כי על כל יום איחור בפינוי ישלם השוכר 400 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום חוזה שכירות - יחסי שוכר משכיר ושכירות הוגנת


עם זאת, השופטת דחתה את דרישתה של בעלת הדירה לתשלום דמי שכירות עבור התקופה שלאחר ביטול ההסכם, נוסף על הפיצוי המוסכם. היא קבעה כי הפיצוי המוסכם כבר כולל את הפסד דמי השכירות. בסופו של דבר התביעה התקבלה והשוכר חויב בפיצויים בסך של 20 אלף שקלים.

 

ת"א 68629-08-23