לניצולי שואה זכאות לקבל תגמולים מגופים שונים ועל פי מספר חוקים שנחקקו כדי לעגן את זכויותיהם. בין היתר, חוק ההטבות לניצולי שואה מעניק לניצולי שואה שעלו לארץ גמלאות והטבות שונות, לרבות לאוכלוסיות כגון שורדי גטאות ומחנות, עובדי כפייה ועוד.


חוק נכי המלחמה בנאצים, קובע הטבות ותגמולים למי ששירת באחת ממעצמות הברית, לרבות הצבא האדום, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ונותר נכה בעקבות הלחימה.


האם ניתן להכיר רטרואקטיבית בזכאותה של הקשישה לתגמולים כנכת מלחמה בנאצים, אף שהגישה את תביעתה לרשות לזכויות ניצולי שואה רק בשנת 2022?


לאחרונה דן בית הדין המנהלי שליד בית משפט השלום בירושלים בערעור שהגישה ניצולת שואה בשנות ה-100 לחייה, אשר עלתה לישראל לפני 20 שנה. הערעור הוגש כנגד הרשות לזכויות ניצולי השואה של משרד האוצר, אשר סירבה להכיר בזכאותה לקבל תגמולים מכוח חוק נכי המלחמה בנאצים באופן רטרואקטיבי, וקבעה כי זכאותה תוכר רק מהשנה שבה הגישה את תביעתה לפי חוק זה - שנת 2022.


כשבע שנים לפני כן, בשנת 2015, פנתה האישה לראשונה לרשות לזכויות ניצולי שואה, מכוח חוק ההטבות לניצולי שואה. בקשתה הוכרה והיא החלה לקבל מענק שנתי בהתאם לכך. בשנת 2022 פנתה שוב לרשות בבקשה לקבל תגמולים חודשיים על פי חוק נכי המלחמה בנאצים. גם בקשה זו התקבלה, ונקבע כי היא תקבל מענק חודשי ואת הזכות לענוד אות מלחמה בנאצים, החל מהמועד שבו הגישה את הבקשה.


כעבור מספר חודשים פנתה האישה בבקשה נוספת לרשות - לקבל הכרה כנכת מלחמת הנאצים באופן רטרואקטיבי, כבר משנת 2015. הפעם הרשות סירבה לבקשתה, ולכן הגישה האישה ערעור על החלטה אל בית הדין המנהלי.


באילו מקרים ניצולי שואה יכולים לקבל הכרה רטרואקטיבית בזכויות שונות המגיעות להם מהרשות לזכויות ניצולי שואה?


בערעורה טענה הקשישה כי הרשות הייתה חייבת ליידע אותה בנוגע לזכויותיה כבר בשנת 2015, דבר שלא עשתה, וציינה מקרים אחרים שבהם הוכרו זכויותיהם של ניצולי שואה באופן רטרואקטיבי.


מנגד, טענה הרשות שעצם הכרתה של האישה כנכת מלחמות הנאצים התבצעה לפנים משורת הדין, מכיוון שהייתה עובדת אזרחית בצבא האדום ולא לוחמת או חיילת. כמו כן הטעימה הרשות כי החוק אינו מאפשר הכרה רטרואקטיבית, אלא רק מהמועד שבו הוגשה הבקשה.


מדוע הוחלט לקבל את ערעורה של ניצולת השואה?


בית הדין דן בבקשתה של המערערת במהירות האפשרית, לאור גילה המופלג, בהרכב של שופט ושני חברי בית הדין. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים המצורפים, הוחלט כי לאחר שהרשות כבר הכירה בכך שהמערערת לחמה בנאצים, היא לא יכולה לטעון כעת אחרת.


כמו כן ציינו חברי בית הדין את חובתה של הרשות ליידע את ניצולת השואה כאשר יש חשד שלא מיצתה את זכויותיה, וכי הייתה מוטלת עליה חובה להסביר לה על האפשרות לקבל זכויות גם מכוח חוק נכי המלחמה בנאצים כבר שהגישה את בקשתה לראשונה בשנת 2015, בייחוד כאשר מדובר היה באישה בת 93 אשר סובלת מנכות נפשית ואינה בקיאה בעברית. למעשה, סיכמו חברי בית הדין, הרשות הפרה את חובת היידוע המוטלת עליה במקרה זה.


חברי בית הדין ציינו כי בית המשפט העליון דן במקרה דומה, שבו נקבעה הלכה כי הרשויות נדרשות ליידע על כל הזכויות המוקנות לאדם כדי לאפשר לו לפעול למיצוי ולמימוש אותן זכויות, מתוך הכרה בקשיים של אנשים אשר פועלים ללא ייצוג אל מול רשויות המדינה. באותה הלכה נקבע כי חובת היידוע של הרשות הציבורית מבוססת על עקרונות היסוד במשפט המנהלי, ומתוך חובותיהן של הרשויות לנהוג בתום לב ובהגינות.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות ניצולי שואה


מאחר שנקבע כי המדינה הפרה את חובת היידוע במקרה זה, יש להרחיב את ההכרה במערערת באופן רטרואקטיבי, החל מהיום שבו פנתה לראשונה לרשות לזכויות ניצולי השואה - כלומר החל משנת 2015. לאור זאת, ערעורה של הקשישה התקבל.

 

 

ו"ע 17631-02-23
 


עודכן ב: 24/07/2023