בתחילת שנת 2018 אירעה תאונת פח קלה בין שני רכבים בשכונת תלפיות שבירושלים. בין הנהג והנהגת של כלי הרכב התפתח ויכוח, שהסלים לצעקות הדדיות. לפתע הנהגת החלה לצעוק כי מדובר במחבל שרוצה לדקור אותה, ובן רגע כוחות ביטחון שהיו במקום הפנו אליו כלי נשק, הורידו אותו על ברכיו וערכו לו חיפוש. בזמן זה הנהגת נסעה מהמקום.
לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בירושלים תביעתו של הנהג כנגד הנהגת בגין לשון הרע, בטענה שבעקבות אותו אירוע הושפל וחש בושה גדולה. הנתבעת הכחישה שכינתה אותו מחבל ואף טענה כי לא ראתה שוטרים או חיילים שמבצעים בו חיפוש.
השופט קיבל את גרסתו של התובע, אשר גובתה גם בתצהירו במשטרה ובאמצעות שני עדים שחיזקו את טענותיו. עדותה של הנתבעת לעומת זאת נמצאה מלאת סתירות מהותיות, והיא לא הציגה עדויות נוספות לחיזוק גרסתה. דבריה של הנהגת אשר גרמו לסביבה לחשוד בנהג כי הוא מעורב בפעילות טרור מהווים לשון הרע, הבהיר השופט, והורה לה לשלם לתובע פיצויים בסכום של 20 אלף שקלים, וכן לשלם לו שכר טרחה עבור עורכי דינו בסך של 3,500 שקלים.
גרסה מול גרסה: האם הנהגת אכן כינתה את הנהג מחבל, והאם הוא עוכב על ידי כוחות הביטחון בעקבות זאת?
בין הצדדים הייתה מחלוקת בדבר הנסיבות שהביאו את הנהג להגיש תביעה כנגד הנהגת בעקבות האירוע המדובר. מצד אחד, התובע טען כי באותו יום נסע ברכב שהיה בטיפולו במסגרת עבודתו במוסך לנסיעת מבחן, כאשר הבחין בנתבעת מנסה לבצע עקיפה פזיזה אשר כתוצאה ממנה התנגשו כלי הרכב.
לטענתו, הוא ירד מהרכב כדי לקחת את פרטיה לצורך הביטוח, אולם היא ניסתה להימלט במכוניתה, ולכן חסם את דרכה עם גופו. מיד לאחר מכן החלה לצעוק שמחבל מנסה לדקור אותה, ובתוך דקה מצא עצמו התובע אזוק על ברכיו, כאשר כלי נשק מופנים אליו.
מצדו השני של המתרס, הנתבעת טענה כי הנהג הוא זה שלא הסכים למסור את פרטיו, והכחישה מכל וכל כי ניסתה להימלט מהמקום או צעקה כי הוא מחבל. עוד הוסיפה כי חיילים שהיו במקום העירו לו שהוא נוהג באופן פרוע ודרשו ממנו למסור לה את פרטיו.
מדוע קיבל השופט את גרסתו של התובע וקבע כי הוא זכאי לפיצויים עקב צעקותיה של הנתבעת כי הוא מחבל?
הנהג התובע הביא לעדות בפני בית המשפט שני עדי ראייה שהיו במקום בזמן האירוע. העד הראשון שמכיר את התובע מהשכונה תיאר כי שמע את צעקותיה של הנהגת על מחבל שרוצה לפגוע בה בזמן שעבר ברחוב, וכשהתקרב למקום ראה את התובע מעוכב על ידי כוחות הביטחון, מבלי שהוא מחזיק נשק או מהווה סכנה לנהגת.
העד השני תיאר כי נקלע למקום בזמן שהשניים התווכחו, ואז שמע את הנהגת צועקת שהוא מחבל, וראה את כוחות הביטחון מכוונים לעברו כלי נשק.
כאמור, הנתבעת לא הביאה עדים שיוכלו לחזק את טענותיה, ועדותה הייתה עדות יחידה. השופט התרשם מעדות זו באופן שלילי, לאחר שהתגלו בה סתירות מהותיות. למשל, טענה שהייתה בקשר עין עם הנהג לכל אורך האירוע, אך מספר רגעים לאחר מכן טענה כי ישבה ברכב בזמן שהחיילים עצרו אותו והיא לא ראתה אותו. כמו כן, טענה הנהגת שניסתה ליצור קשר עם עדים מטעמה אך לא הצליחה לאתר אותם, אולם לא ידעה להגיד מה עשתה כדי למצוא אותם.
לאחר ששמע את כלל העדויות ועיין בכלל הראיות והמסמכים, החליט השופט לקבל את גרסתו של התובע. זאת בין היתר בשל עדויות שני העדים שתמכו בגרסתו של הנהג, ומנגד עדותה הבעייתית שלא התירה רושם מהימן של הנתבעת.
יש לך שאלה?
לצורך קביעת גובה הפיצויים, בחן השופט פסקי דין דומים שבהם הוטחו דברי לשון הרע בשוטרים או באנשי חוק אחרים. כמו כן, הביא השופט בחשבון את המציאות הקשה שבה מתבצעים פיגועים רבים, ואת חובת הזהירות המוגברת אשר מוטלת על כל אזרח בישראל למניעת פיגועי טרור - אך גם את אחריותם שלא להפעיל לשווא את מנגנוני הביטחון לצורך פתרון סכסוך אזרחי זה או אחר. בסופו של דבר הכריע השופט כי הפיצוי ההולם בנסיבות המקרה יעמוד על סך של 20 אלף שקלים.
ת"א 8122-04-18
.jpg)
.jpg)
