בשנת 2012 אושפזה אישה בת 27 בבית החולים רמב"ם בעקבות דלקת חריפה בתוספתן, אשר הצריכה ניתוח להסרתו. הניתוח החל בגישה לפרוסקופית - שיטה זעיר פולשנית אשר ההחלמה בעקבותיה מהירה יותר וכואבת פחות. ואולם, הניתוח הסתבך וגרם לפגיעה בכלי דם ראשי באזור האגן. בעקבות זאת נאלץ הצוות הרפואי לפתוח את בטנה של המטופלת, ובסופו של ההליך נותרה האישה עם צלקת כואבת וגדולה ונזקים נפשיים.
האם מדובר ברשלנות רפואית או בסיבוך נדיר שהתרחש ללא כל התרשלות מצד הצוות הרפואי?
לאחרונה דן בית משפט השלום בכפר סבא בתביעתה של המטופלת כנגד משרד הבריאות, בטענה שצוות בית החולים התרשל במהלך הניתוח בעקבות הפעלת כוח מופרז בעת החדרת המחט, מה שגרם לנזקיה. משרד הבריאות טען מנגד כי האישה טופלה על ידי צוות מיומן ומקצועי, אשר הפעיל שיקול דעת ופעל באופן זהיר.
לאחר שמיעת עדויות רופאים מומחים מצד התביעה וההגנה, ולאחר סקירת מסכת הראיות, השופטת שוכנעה כי במקרה זה חלה חריגה מסטנדרט הפעילות הרפואית הסביר, בעת שהוחדרה המחט לראשונה לבטנה של המטופלת. התביעה התקבלה וסכום הפיצויים הועמד על סך של 451 אלף שקלים. מעבר לכך חויב משרד הבריאות לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסך של 105,500 שקלים.
מה הייתה הסיבה לפגיעה בעורק בבטנה של המטופלת, ואיך ניתן להוכיח הפעלת כוח מופרז מצד המנתח?
הסוגיה המרכזית שעמדה במחלוקת הייתה האם הרופא המנתח פעל על פי הסטנדרט הרפואי המקובל, או שמא הפעיל כוח לא סביר בעת שהחדיר את המחט לבטנה של המטופלת וגרם לפגיעה בעורק.
התובעת הציגה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה, אשר לקביעתו אין ספק כי הסיבה לפגיעה בכלי הדם היא החדרת המחט באגרסיביות. משרד הבריאות הציג לעומת זאת חוות דעת נגדית שלפיה מדובר בסיבוך שאירע במהלך הניתוח, ללא קשר לגישה הניתוחית או לאופן החדרת המחט.
חוות דעתו של מומחה התביעה התבססה על מחקרים רפואיים רבים הקובעים כי במרבית המקרים שבהם מתקיימת פגיעה בכלי הדם במהלך ניתוח לפרוסקופי - הסיבה לכך היא הפעלת כוח מופרז בהחדרת המחט לבטן. הנתבע ניסה להפריך מסקנה זו באמצעות הבאת עדותם של המתנתחים ותקיפת מהימנות המסקנות - אולם לא הציג סיבה חלופית לפגיעה בכלי הדם, מלבד האמירה כי מדובר בסיבוך נדיר.
השופטת התרשמה ממסכת הראיות כי אכן הרופא המנתח לא פעל בהתאם לסטנדרט הרפואי הנהוג. היא ציינה כי אמנם עדותו של המנתח הייתה מפורטת, אולם חלפו מאז האירוע עשר שנים, וכמו כן לא הוצגו בפניה גרסה או הסבר חלופיים להיווצרות הנזק.
אילו נזקים נגרמו לאישה בעקבות הסיבוך הלא צפוי בניתוח?
מבחינת הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת, המומחה מטעמה קבע כי נותרה לה נכות בשיעור של 28% בעקבות הנזק לכלי דם וצלקות מרובות ומכאיבות. מומחית בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט קבעה כי נותרה לה נכות נפשית בשיעור של 20% בעקבות תסמיני חרדה ודיכאון. מעבר לכך קבעה השופטת כי שיעור נכותה התפקודית נמוך משיעור נכותה הרפואית, ולמעשה תפקודה היומיומי לא נפגע באופן משמעותי.
בכל הנוגע לאובדן ההשתכרות, קבעה השופטת כי האישה זכאית לפיצוי בסכום של 166 אלף שקלים, בהתחשב בהשלכות העתידיות שעלולה לגרום נכותה וכן במצבה העדכני.
כמו כן פסקה השופטת פיצויים בסכום של 15 אלף שקלים בגין הוצאות רפואיות ותרופות שנאלצה התובעת להוציא לאחר הניתוח, לרבות תרופות פסיכיאטריות. בהתחשב בכך שלא נגרם לה נזק של ממש בתפקודה היומיומי, פסקה השופטת הפיצויים בגין עזרה מהזולת בסך של 120 אלף שקלים. בנסיבות שבהן היה צורך לפתוח את בטנה של האישה פעמיים בעקבות הפגיעה בכלי הדם, הוסיפה השופטת כי היא זכאית לפיצויים עבור כאב וסבל בסך של 150 אלף שקלים.
יש לך שאלה?
בסופו של דבר הגיע סכום הפיצויים הכולל לסך של 451 אלף שקלים. מעבר לכך, השופטת הורתה למשרד הבריאות לשאת גם בהוצאות המשפט השונות ובשכר טרחת עורכי דינה של האישה בסך של 105,500 שקלים.
ת"א 18062-05-17
.jpg)
.jpg)
.jpg)
