בשנת 2017, ילדה אישה בת 38 את בנה היחיד אחרי שעברה טיפול הפריה חוץ גופית בבית חולים ציבורי במרכז הארץ. במהלך ההיריון התברר שהעובר לוקה בתסמונת דאון, אך האישה החליטה שלא להפסיק את הריונה. לאחרונה נדונה תביעה שהגישה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד כנגד משרד הבריאות, בטענה שלא הוסברה לה האפשרות לבצע בדיקת אבחון גנטי בעובר, ולכן לטענתה המדינה אחראית לפצותה בגין רשלנות רפואית.


בחינת השתלשלות העניינים והנהלים הרפואיים הרלוונטיים הביאו את השופט למסקנה כי אכן נפל פגם בהתנהלות הצוות הרפואי בכל הנוגע ליידוע התובעת בנוגע לבדיקה הגנטית, אולם גם אם הייתה מקבלת את כל המידע הרלוונטי - היא ככל הנראה לא הייתה מבצעת את אותה בדיקה, ומכל מקום אין קשר סיבתי בין העובדה שלא קיבלה את המידע להולדת בנה.


לאור זאת נקבע כי האישה זכאית לקבל פיצויים עבור פגיעה באוטונומיה בסכום של 180 אלף שקלים. נוסף על כך תשלם המדינה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינה של התובעת בסכום של 42 אלף שקלים.


מהי בדיקת אבחון גנטי בעוברים במהלך טיפולי IVF, ומדוע הבדיקה לא התבצעה במקרה זה?


על פי תיאוריה של האישה, היא עברה את תהליך ההפריה בשנת 2016, בשנות ה-30 המאוחרות שלה, לאחר מספר טיפולי הזרעה שלא הצליחו. את הטיפולים עברה לבדה בידיעה שתגדל את הילד כאם יחידנית, מאחר שלא היה לה בן זוג.


בתחילת התהליך נפגשה עם רופא בכיר ביחידת ההפריה החוץ גופית בבית החולים, אשר הסביר לה מה כוללים שלבי תהליך ההפריה, פירט את הסיכויים והסיכונים, והחתים אותה על טופס הסכמה מפורט. הטופס כלל גם הסבר על בדיקת PGS - בדיקת סקירה המבוצעת בעובר עוד לפני החזרתו אל הרחם במטרה לזהות פגמים כרומוזומליים, ובין היתר יכולה לאתר תסמונת דאון.


מדובר בבדיקה שניתנת לביצוע רק בהליך הפריה חוץ גופית, אך ניתן לבצע אותה רק במימון פרטי, ומשרד הבריאות אינו ממליץ לבצע אותה בכל מקרה של IVF. יש בה סיכונים ואף קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי אמינותה ויעילותה. היא אף אינה יכולה להחליף את הבדיקות השגרתיות המומלצות במהלך ההיריון.


על פי עדויות הרופאים מטעם בית החולים, השופט השתכנע כי בישראל לא נהוגה פרקטיקה רפואית מקובלת הממליצה על הבדיקה, ואף כי היא לא נעשית בצורה שגרתית גם בהריונות של נשים בגיל מתקדם.


האם אי המלצה על ביצוע הבדיקה מבטלת את חובת היידוע למטופלת על האפשרות לבצע אותה?


לטענת התובעת, גם אם הפרקטיקה הנהוגה על ידי הצוות הרפואי בבית החולים היא לגיטימית, קיימת גם גישה רפואית אחרת אשר תומכת בביצוע הבדיקה. מכל מקום, טענה האישה, יש להשאיר את האפשרות אם לבצע את הבדיקה או לא בידי המטופלת, ולכן על הצוות הרפואי חלה חובה ליידע אותה על קיומה.


מכיוון שלנשים אכן ניתנה האפשרות לבצע את אותה בדיקה גם ללא המלצה רפואית, השופט השתכנע כי גם אם לא חלה חובה על הצוות הרפואי ביחידת ההפריה החוץ גופית להמליץ עליה - הם היו מחויבים ליידע את המטופלות על קיומה, כדי שהנשים יוכלו לקבל את החלטתן האישית בעניין זה. חובת הגילוי חלה גם על בדיקות שניתן לבצע רק באופן פרטי, הבהיר השופט.


האם טופס הסכמה הכולל מידע אודות הבדיקה מקיים את חובת היידוע?


לטענת המדינה, היא קיימה את חובת הגילוי והיידוע לגבי האפשרות לבצע את הבדיקה, מאחר שטופס ההסכמה אשר עליו חתמה התובעת כלל פרטים אודותיה. ואולם, תהליך ההסכמה צריך לכלול גם הסברים בעל פה.


במקרה זה, השופט התרשם כי האישה לא קיבלה הסבר אודות הבדיקה מפי הרופא שהסביר לה על הליך ההפריה עצמו, בשל דעתו של הרופא כי היא אינה רלוונטית למטופלת. על כן, המדינה הפרה את חובת היידוע.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה


למרות זאת, השופט קבע כי המטופלת ככל הנראה לא הייתה מבצעת את הבדיקה גם אם הייתה מקבלת הסבר מקיף עליה, בשל נתוניה הרפואיים וההמלצה הרפואית המקובלת על כן נקבע כי אין קשר סיבתי בין אי קיום חובת היידוע לבין הולדת הילד בסופו של דבר.


לאור כל זאת, קבע השופט כי המדינה תפצה את האישה בגין פגיעה באוטונומיה בסכום של 180 אלף שקלים, וכן תשלם את הוצאות המשפט בסכום נוסף של 42 אלף שקלים.

 

ת"א 4948-04-19