לאחרונה דן בית משפט השלום בתל אביב יפו בתביעה לפינוי מושכר, שבה התובע ביקש מבית המשפט להורות לאישה אשר מתגוררת בדירה בבעלותו לפנות אותה לאלתר, וכן לשלם לו דמי שימוש עבור מגורים בנכס ללא תשלום שכר דירה החל מתחילת שנת 2021 ועד מועד הפינוי.


האחיינית המשיכה להתגורר בדירה אף על פי שהדירה הועברה לבעלותו של הרופא, בהתאם לרצונו האחרון של המנוח


התובע הוא רופא משפחה אשר קיבל את הדירה בירושה מאחד ממטופליו, בהתאם לצוואה שהותיר אחריו, ואילו הנתבעת היא אחייניתו של המנוח אשר מתגוררת בדירה כ-27 שנים. על פי הצוואה, לאחיינית נותרה זכות להתגורר בדירה עד פטירתה של אמה, אחותו של המנוח. לאחר מכן הורשה התובע לנהוג בנכס כבעליו לכל דבר ועניין, כלומר להשכיר, למכור או להתגורר בו כראות עיניו.


המנוח הלך לעולמו בסוף שנת 2020, ומאז אחייניתו המשיכה להתגורר בנכס למרות פניות חוזרות ונשנות מצד התובע לפינויו. התובע טען כי בהתאם לצוואה, לנתבעת אין זכות להתגורר בדירה אחרי שאמה נפטרה, והיא עושה זאת בלי רשותו או הסכמתו. מנגד טענה האישה כי היא גרה בדירה על פי הסכמתו של דודה המנוח.


השופטת הבהירה כי הדירה היא זכותו הקניינית של התובע, אשר הועברה לו במסגרת הצוואה ועל פי רצונו של המנוח. על כן, התביעה התקבלה. עם זאת, לאור מצבה הרפואי המורכב של הנתבעת, נקבע כי היא תוכל להמשיך ולהתגורר בנכס עד ספטמבר 2022 כדי שתוכל למצוא דירה חלופית, בכפוף לכך שתשלם לתובע דמי שכירות.


מעבר לכך, היא חויבה בתשלום דמי שימוש בדירה עבור 18 חודשים בסך של 76,500 שקלים, וכן בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחה בסך של 6,500 שקלים.


על פי הצוואה, זכאותה של האחיינית להמשיך ולהתגורר בנכס הייתה בתוקף רק עד מות אמה


עיקר טענתו של הרופא הייתה כי מאחר שאמה של הנתבעת נפטרה לפני שנים רבות, ועל פי לשון הצוואה, אין לה זכות להמשיך ולגור בנכס ללא הסכמתו. על כן, הוא ביקש מבית המשפט להורות על פינוי מיידי של הדירה ועל חיוב הנתבעת בתשלום שכר דירה עבור 18 החודשים שבהם לא שילמה דבר.


מנגד, הנתבעת הדגישה כי מגוריה בנכס הם בהתאם לאישורו והסכמתו של דודה המנוח. לטענתה, היא אינה מסוגלת לפנות את הדירה בגלל מצבה הבריאותי, ואף טענה כי הציעה לתובע תשלום שכר דירה של 4,000 שקלים בחודש אולם הוא סירב.


בית המשפט: מצבה הבריאותי של הנתבעת אינו מצדיק לאפשר לה להמשיך להתגורר בנכס בניגוד לרצונו של התובע


לאחר מותו של הדוד המנוח וגילוי הצוואה, אחייניתו לא הגישה התנגדות לקיום אותה צוואה. השופטת ביקשה לתת את הדעת למלוא המשמעות של החלטתה זו, מאחר שאילו הייתה סבורה כי יש פגם בצוואתו של הדוד - היה עליה להגיש התנגדות כבר במועד שבו גילתה את תוכן הצוואה.


בהמשך לעניין זה ועל פי נוסח הצוואה ורישום המקרקעין, השופטת קבעה כי אין להטיל ספק בבעלותו של הרופא בדירה. עוד קבעה השופטת כי אין ממש בטענותיה של האחיינית, ואין בהן כל בסיס אשר יכול לבטל את זכותו החוקית של התובע בדירה.


מצבה הבריאותי המורכב אינו מצדיק את הישארותה בדירה בניגוד לרצונו של התובע, המשיכה השופטת, אך עם זאת בשל מצב זה הוחלט שלא להורות על פינוי מיידי, אלא לאפשר לה למצוא דירה חלופית ולהורות על הפינוי בעוד חודשיים.

 

יש לך שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף


לאחר כל הדברים הללו, התביעה התקבלה. השופטת קבעה כי על הנתבעת לשלם דמי שימוש בסכום של 4,250 שקלים בחודש עבור 18 חודשים, ובסך הכול סכום של 76,500 שקלים, עבור התקופה שבה התגוררה בנכס לאחר העברת הבעלות לידי התובע מבלי ששילמה דמי שכירות.


כמו כן, נקבע כי הנתבעת תוכל להישאר בדירה עוד חודשיים עד שתמצא מגורים חלופיים - ובלבד שתשלם מראש דמי שכירות עבור החודשיים הללו. מעבר לכך חויבה האחיינית לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה בסכום של 6,500 שקלים.


ת"א 41120-06-21