על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני הוריו של ילד הם האפוטרופוסים שלו עד גיל 18. האפוטרופסות היא למעשה אחריותם וחובתם המשפטית של ההורים לדאוג לכל צורכי הילד עד שיהפוך לבגיר.


גם אם ההורים אינם בזוגיות ולא חיים ביחד, ואף אם הם קובעים כי הילד יהיה במשמורת הפיזית של אחד מההורים בלבד, האפוטרופסות שייכת לשני ההורים. עם זאת, הם יכולים לחתום על הסכם שבו אחד ההורים יקבל את האפוטרופסות הבלעדית, אשר למעשה תישלל מההורה השני. הסכם שכזה מחויב לקבל אישור בבית המשפט לענייני משפחה, אשר יבחן את נסיבות המקרה ויאשר אותו רק כאשר הוא משתכנע שמדובר בטובת הילד.


לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בבקשה לאישור הסכם אפוטרופסות, אשר נחתם על ידי שני הוריו של ילד בן 11, ובמסגרתו ביקשו השניים כי האם, אשר מגדלת את הילד במשמורת יחידנית תקבל את האפוטרופסות עליו. מה הוביל את בית המשפט לדחות את הבקשה, אף ששני ההורים גם יחד ביקשו זאת?


מדוע העובדת הסוציאלית אשר מונתה על ידי בית המשפט המליצה על דחיית בקשתם של ההורים?


כשנה לאחר שנולד בנם של המבקשים, בוצעה בדיקת רקמות לצורך קביעת אבהות, וניתן פסק דין אשר מצהיר כי הוא המבקש הוא אכן אביו. כחודשיים לאחר מכן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הילד יהיה במשמורתה היחידה של האם, וזאת בהסכמתם של שני ההורים.


בשנת 2021 חתמו ההורים על הסכם האפוטרופסות, ובמסגרתו קבעו כי האם בלבד תהיה האפוטרופוסית של הילד, ולמעשה תוכל לקבל החלטות ופעולות הקשורות אליו ללא צורך בחתימתו ובאישורו של האב. ואולם, בית המשפט מינה עובדת סוציאלית להכנת תסקיר בעניין זה, והיא המליצה שלא לאשר את ההסכם משום שאינו עולה בקנה אחד עם טובת הילד.


האם בית המשפט צריך לכבד את רצונם של ההורים או שיש מקום להתערבותו בהחלטתם?


במסגרת ההליך ציינה השופטת כי כאשר בית המשפט לענייני משפחה מתבקש לאשר הסכם אפוטרופסות בלעדית, הוא לא משמש כחותמת גומי בלבד, אלא בוחן היטב האם מדובר בטובת הילד.


לצורך הבנת טובת הילד, בחנה השופטת את תסקירה של העובדת הסוציאלית, אשר פירטה את הקשר של כל אחד מההורים עם הילד ואת הרקע המשפחתי שהוביל לבקשתם. העובדת הסוציאלית ציינה בפירוש כי טובתו של הילד היא ששני הוריו יגלו מעורבות בחייו ויחליטו באופן משותף על חייו.


כמו כן פירט התסקיר כי האב לא נפקד מחייו של הילד אלא התקיימו ביניהם מפגשים, אם כי לא קבועים ולא באופן יציב. האב ציין כי תמיד שיתף פעולה וחתם על כל נושא שקשור בהחלטות לגבי חיי בנו, והעובדת הסוציאלית המליצה שלא לאפשר לאם חתימה בלעדית בנושאים מהותיים - ולו כדי לשמר את הקשר ומעורבותו של האב, בייחוד כאשר מדובר בקשר לא יציב.


בקשתם של ההורים לא התקבלה מפני שלא עלתה בקנה אחד עם טובתו של הילד


יש משמעות מורכבת ומהותית בשלילת האפוטרופסות מאביו של ילד, והשופטת הסבירה כי יש לאשר זאת רק במקרים חריגים. במקרה זה, שני ההורים מתגוררים בארץ, אם כי לא בערים קרובות. כמו כן, האב משתף פעולה עם כל בקשה של האם בעניינים הדורשים גם את חתימתו, אם כי האם טענה כי חולף זמן רב עד שהיא מצליחה להשיגו, באופן אשר פוגע בטובתו של הילד.


נסיבות אלה אינן מצדיקות את שלילת האפוטרופסות של האב, קבעה השופטת, ויש מקום לאפשר לו להמשיך להיות מעורב בחיי בנו ולו באופן המינימלי ביותר, ולכן הבקשה נדחתה. עם זאת, המשיכה השופטת, יש לאפשר לאם לפעול באופן נרחב בכל הנוגע לחיי היומיום.

 

יש לך שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה

 

לכן, נקבע כי במקרים שבהם נדרשת חתימתם של שני ההורים, למשל לצורך הנפקת דרכון וקבלת החלטות רפואיות או החלטות בענייני חינוך, האב יוכל לחתום על הסכמתו בתוך 72 שעות מהרגע שיקבל מהאם הודעה. אם פרק הזמן הזה יחלוף והאב לא יחתום - הדבר ייחשב כאילו הסכים, והאם תוכל לחתום לבדה ללא צורך בחתימתו של האב. כמו כן, האם תיידע את האב לאחר כל פעולה שכזו.


תה"ס 27909-06-21