לאחרונה דן בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתביעת כתובה שהגישו שלוש בנותיה של אישה אשר הלכה לעולמה, כנגד עזבונו של בעלה המנוח. מדובר בנישואים שניים של בני הזוג המנוחים, כאשר לאישה שלוש בנות מנישואיה הראשונים ואילו לבעל בן אחד מנישואיו הראשונים. השניים לא הביאו לעולם ילדים משותפים.


כ-11 שנה לפני מותו הותיר הבעל צוואה מבלי שהאישה ידעה על כך, ובמסגרתה הורה להוריש את רכושו לבנו ואחיותיו. בצוואתו התיר לאשתו להמשיך להתגורר בדירתו גם לאחר מותו, אך גם דרש שתפנה את הדירה לפני מותה אם היא רוצה לקבל את הכתובה בסכום של 126 אלף שקלים. לאחר שהאישה גילתה על קיומה של הצוואה, היא עזבה את הדירה ונפטרה זמן לא רב לאחר מכן בבית חולים.


האם תנאי בצוואה יכול לבטל את הזכות לכתובה במקרה של אי מילויו?


בנו של המנוח התנגד להעברת כספי הכתובה, בטענה שלא דרשה את הכתובה וייתכן שוויתרה עליה, או לחלופין כי כבר קיבלה את הכתובה או שכלל לא עזבה את הדירה משום שחפציה עוד נותרו בה. עוד טען כי האישה לקחה כספים מדירתו של אביו.


שלושת דייני בית הדין מתחו ביקורת חריפה על התנהלותו וטענותיו של הנתבע, וקבעו כי אינו דובר אמת בלשון המעטה. תביעת היורשות התקבלה, והכתובה על סך של 126 אלף שקלים תעבור לידיהן. בשל התנהלותו של הבן, הוחלט לחייב אותו בתשלום הוצאות המשפט לטובתן של התובעות בסכום של עשרת אלפים שקלים.


האם הוראות הצוואה סותרות את הסכם הממון שעליו חתמו בני הזוג המנוחים לפני נישואיהם?


בני הזוג נישאו זה לזה בשנת 2000, ובמועד החתונה חתם הבעל על הכתובה שנתבעה בהליך זה. לפני החתונה, חתמו על הסכם ממון, שלפיו דירת הבעל שבה הם מתגוררים יחד מקנה לשניהם זכויות מגורים בה כל זמן שהם נשואים, ולאחר מותו של הבעל תוכל האישה להמשיך ולגור בה לפי רצונה, וכמו כן היא תהיה זכאית לקבל את כתובתה בלבד.


במשך כל שנות נישואיהם התגוררו השניים בדירתו של הבעל, כאשר בעשר השנים האחרונות של חייו הפך הבעל לסיעודי בעקבות מחלת האלצהיימר שממנה סבל, ואילו האישה סעדה אותו. כשנה לפני שחלה, ערך את צוואתו ללא ידיעתה של האישה. בתחילת שנת 2020 הלך לעולמו, ואילו האישה נפטרה ארבעה חודשים לאחר מכן.


לפי טענת בנותיה של האישה, כחודש לאחר פטירתו של הבעל הן גילו ביחד עם אמם על קיומה של הצוואה, לאחר שבנו הציג אותה בפניהן. הבן הדגיש כי בהתאם לצוואה, האישה תוכל לקבל את הכתובה רק אם תעזוב את הדירה. לטענתן, אף על פי שהייתה כבר מבוגרת וחולה, פעלה כדי לצאת מהדירה ואכן פינתה אותה עוד לפני פטירתה, גם אם לא הספיקה לפנות את חפציה, ובכך עמדה בתנאי.


בנו של הבעל טען מנגד כי האישה כלל לא עזבה את הדירה, ומכל מקום היא לא תבעה את הכתובה מייד לאחר מותו של בעלה. אילו הייתה עוזבת את הדירה, טען, הוא היה מעביר לה את כספי הכתובה. עוד טען כי האישה ידעה היטב על כל הכספים ודברי הערך שהסתיר בעלה בדירתו.


בית הדין הרבני: בנו של המנוח מנסה להיאחז בקרנות המזבח כדי לא לשלם את הכתובה


שלושת הדיינים מתחו ביקורת חריפה על טענותיו והתנהלותו של הנתבע ושל בא כוחו. הם הצביעו על שינוי וסתירות בגרסותיו, כאשר פעמים אחדות הודה כי המנוחה לא קיבלה את הכתובה ופעמים אחרות טען כי ייתכן שכבר קיבלה אותה. הדיינים הזכירו כי הצוואה נכתבה זמן קצר לפני שלקה המנוח במחלה קשה, ולכן סביר שבמשך עשר השנים שחלפו עד לפטירתו הוא לא נתן לה את הכתובה ואף כלל לא היה מודע לזה.

 

יש לך שאלה?

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?


הדיינים התרשמו כי הבן אינו דובר אמת, והוסיפו כי כל פעולותיה של המנוחה הראו כי רצתה לקבל את כתובתה ולא מחלה עליה. כמו כן, בהתאם להלכה, לאישה יש זכות להמשיך ולהתגורר בדירה עד שהיא תובעת את הכתובה. לאור כל זאת תביעת בנותיה התקבלה, ובנו של המנוח חויב לשלם להן את סך הכתובה בסכום של 126 אלף שקלים, וכן עשרת אלפים שקלים נוספים עבור הוצאות המשפט.

 

תיק ‏1303958/1