האם סירובה של קטינה בת 13 לפגוש את אביה המרצה עונש מאסר נובע מניכור הורי, בעקבות הכפשתו על ידי אמה אשר מצאה זוגיות חדשה, או שמא מדובר בסרבנות קשר הנובעות מנסיבות המציאות, ומהי טובתה של הילדה במקרה זה?


לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתביעתו של האב, אשר נגזר עליו מאסר לתקופה של 14 שנים בעקבות הרשעתו באונס קטינה, ולמעשה מאז שבתו הייתה בת שלוש לא התקיים ביניהם קשר רציף. במסגרת ההליך המשפטי ביקש לקבוע הסדרי ראייה קבועים עם הילדה, אשר מסרבת לקיים עמו קשר.


האב יעבור הדרכה הורית ויכתוב מכתבים לבתו. היא זו שתבחר אם לקרוא אותם או לא


לצורך ההליך מונו עובדת סוציאלית ואפוטרופוסה לדין, אשר המליצו לבית המשפט שלא לכפות על הקטינה את קיום הקשר, אלא לבסס הליכים טיפוליים הן עם הילדה והן עם האב, במטרה שבסופו של דבר הקשר ישתקם מתוך רצון ולא מתוך כורח.


השופטת, אשר אף נפגשה עם הילדה ושמעה את דבריה, הגיעה למסקנה כי סירובה לפגוש את אביה אינו נובע מניכור הורי כפי שטען האב אלא מרצון עצמאי ותקין מבחינה התפתחותית להגן על יציבותה הרגשית. לכן החליטה לכבד את רצונה, ודחתה את תביעתו של האב.


מה ההבדל בין ניכור הורי לסרבנות קשר, וכיצד בית המשפט מכריע בין רצון האב לפגוש את בתו ובין חוסר רצונה של הילדה לקיים עמו קשר?


על פי טענותיו של האב, האם ובתו מתגוררות עם בן זוגה החדש של האם, והיא מתייחסת אליו כאב לכל דבר ועניין. כמו כן טען כי בגלל בן הזוג החדש, האם מכפישה אותו ושוללת את מקומו כאביה של הילדה, וכך גורמת לניכור הורי. לעומתו טענה האם כי הסירוב לקשר עם האב נובע אך ורק מרצונה העצמאי של הבת.


לדברי השופטת, באופן כללי טובתו של כל קטין היא להיות בקשר עם שני הוריו. ואולם, יש לוודא כי מדובר בקשר מיטיב, רציף, בונה ובטוח, ולא בכל מקרה קשר בין הורה וקטין מיטיב עם הקטין.


השופטת הבחינה בין מצב של ניכור הורי, שבו ילד אינו מוכן לקיים קשר עם אחד מהוריו, תוך הכפשתו והשמצתו של ההורה ללא בסיס במציאות, לבין מצב של סרבנות קשר, שבו הסירוב להיות בקשר עם ההורה נובע מסיבות מציאותיות ומבוססות.


האב ובתו לא קיימו קשר רציף וחזק מאז גיל שלוש, עד כדי נתק מוחלט שנמשך זמן רב


כדי לברר האם במקרה זה מדובר בניכור הורי לסרבנות קשר, בין היתר, שוחחה השופטת עם הילדה והתרשמה שהיא מבטאת את עצמה בצורה בוגרת ורהוטה. השופטת התייחסה לכך שחייה של הילדה הצעירה היו מלאים בתהפוכות, וכן שמאז גיל שלוש הקשר עם אביה היה דל ביותר, ולעתים התקיים ביניהם נתק של ממש לפרקי זמן ארוכים.


הקשר בין האב לבתו לא היה מיטבי גם לפני שהאב הורשע בעבירת מין חמורה כנגד ילדה בת תשע והחל לרצות את עונשו. במהלך השנים האם התחתנה מחדש, ובן זוגה ממלא את צורכי הילדה לקשר אבהי חם ומיטיב.


מהי טובתה של הילדה ומה יגרום לה פחות נזק?


הבת אינה מעוניינת להפר את שגרת עולמה, ומדובר ברצון מובן, הישרדותי והגיוני, המשיכה השופטת, וציינה כי מצופה מהאב להבין את מצבה של בתו ולגלות סבלנות ואורך רוח, ובייחוד יתחשב בטובתה. לעתים, הורה שמתעקש לשמור על קשר עם ילדו רואה לנגד עיניו רק את רצונו ולא מתחשב בטובתו או ברצונו של הילד.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


השופטת המשיכה ואמרה כי עליה למצוא את האיזון בין שתי אופציות פחות טובות, ולהחליט מה יגרום פחות נזק לילדה - להיות בנתק מהתובע או לחייב אותה לפגוש אותו בניגוד לרצונה. במקרה זה, החליטה השופטת לכבד את רצונה של הקטינה ולהעדיף אותו על פני בקשתו של אביה לקיים עמה הסדרי ראייה. על כן בקשתו של האב נדחתה, והוא חויב לשלם לאם את הוצאות המשפט בסכום של 5,000 שקלים.

 

תלה"מ 35115-03-19