מה הייתה הסיבה לכך שאישה החליטה להוציא את בעלה מהירושה במסגרת הצוואה שערכה, אף על פי שהיו נשואים זה לזה 28 שנים, וביקשה באופן מפורש להוריש את כל עזבונה לאחותה אשר סעדה אותה בשנות חייה האחרונות?


לאחרונה נדרש בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו להכריע בסוגיה זו, היות שאחותה של המנוחה הגישה בקשה לקיום צוואתה, ואילו בעלה הגיש התנגדות לקיומה. לטענתה של האחות, בעלה של המנוחה התעלל בה במשך שנים וזנח אותה לחלוטין כשחלתה במחלה קשה. טענה זו הועלתה גם על ידי המנוחה עצמה במסגרת הצוואה שהותירה.


המנוחה הסבירה במסגרת צוואתה כי בעלה התעלל בה במשך כל שנות נישואיהם, ולאחר שחלתה - זרק אותה מהבית


הבעל טען מנגד כי אשתו כלל לא הייתה כשירה לכתוב את הצוואה, וכי אחותה למעשה הכתיבה לה את תוכנה. ואולם, לפני שהמנוחה חתמה על הצוואה נפגשה עמה פסיכיאטרית מומחית אשר אישרה כי היא מבינה היטב את תוכן הצוואה ואין לה כל מגבלה קוגניטיבית לחתום עליה. פסיכיאטר מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע לפי חוות הדעת הזו כי המנוחה הייתה כשירה לקבוע כיצד תחולק ירושתה.


כמו כן, השופטת שוכנעה באופן חד משמעי כי אחותה של המנוחה לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ולא השפיעה עליה באופן כלשהו. לכן בסופו של דבר נקבע כי הצוואה תקוים. בעלה של המנוחה חויב לשלם לאחותה את הוצאות המשפט, שהגיעו לסכום של 45 אלף שקלים.


מאז שהמנוחה הפכה לסיעודית והוצאה מהבית, בעלה ניתק איתה את הקשר, ואף לא הגיע ללווייתה


לפני כשש שנים אובחנה מחלתה הקשה של האישה, אשר גרמה להידרדרות במצבה הבריאותי במהירות. כשנה לאחר האבחנה היא הפכה סיעודית ועברה להתגורר בדירתה של אחותה, אשר טיפלה בה. ואולם, זמן קצר לאחר מכן הועברה לאשפוז בהוספיס, לאור החמרה נוספת במצבה.


כמה ימים אחרי שעברה להתגורר בהוספיס, החליטה לכתוב צוואה, ובה ביקשה להותיר את מלוא עזבונה לאחותה שטיפלה בה בערוב ימיה. הצוואה נערכה על ידי עורך דין אשר התרשם כי היא יודעת היטב מה רצונה, ולאחר שעברה אבחון פסיכיאטרי בדבר כשירותה לערוך את הצוואה.


בשנות חייה האחרונות הייתה במעקב של רשויות הרווחה ועובדים סוציאליים מטעם העירייה, אשר התרשמו כי מערכת היחסים בינה לבין בעלה קשה ומרה, וכי הוא לא מטפל בה כלל. המלצותיהם לאורך תקופת מחלתה היו להוציאה מהבית לדירתה של אחותה או למסגרת אשפוזית מתאימה.


האם האחות ניצלה את תלותה של המנוחה בה כדי לרשת את כל רכושה?


במסגרת התנגדותו לקיום הצוואה שהדירה אותו מהעיזבון, טען הבעל כי המסמך נערך תחת השפעת תרופות חזקות, בזמן שאשתו המנוחה הייתה כבר מאושפזת בהוספיס ותלויה באופן מוחלט באחותה. עוד טען כי רצונה החופשי נשלל ממנה בשל אותה תלות, וכי מצבה כלל לא אפשר לה להבין על מה היא חותמת.


נוסף על כך טען האלמן כי האחות הייתה מעורבת בעריכת הצוואה, שילמה לעורך הדין ושוחחה עמו, הייתה נוכחת בכל שלב ושלב של עריכת הצוואה וכן מימנה את חוות דעתה של הפסיכיאטרית.


עדויות רבות הביאו למסקנה כי מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה קשה ומרה


בנוגע לכשירותה של המנוחה לערוך את צוואתה, השופטת קיבלה את חוות דעתה של הפסיכיאטרית ששוחחה איתה מספר ימים לפני שהצוואה נערכה, וכן את חוות דעתו של הפסיכיאטר שמונה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי קיימת סבירות גבוהה יותר שהמנוחה הייתה מודעת לבקשותיה ורצונותיה.


חוות הדעת המפורטות, ועדויות נוספות בדבר כשירותה של האישה, כגון עורך הדין שערך את הצוואה, הביאו את השופטת למסקנה כי בזמן עריכת הצוואה, הייתה לה יכולת קוגניטיבית ושכלית לערוך אותה.


מעבר לכך קבעה השופטת כי המנוחה הייתה עצמאית מבחינה שכלית עד יום מותה, אף על פי שהייתה תלויה מבחינה גופנית באחותה ובמטפלים בהוספיס. היא לא מצאה כל עדות לכך שהושפעה באופן בלתי חוקי בנוגע לעריכת הצוואה, ואף להיפך - השופטת השתכנעה כי תוכן הצוואה משקף את מערכת היחסים בינה לבין בעלה, שהייתה מנוכרת עד כדי הזנחה, וכן את מערכת היחסים בינה לבין אחותה, שהייתה קרובה, חמה ותומכת במשך כל שנותיהן.

 

יש לך שאלה?

פורום התנגדות לצוואה | ביטול צוואה


על כן דחתה השופטת את התנגדות האלמן לקיום הצוואה, וקבעה כי מדובר במסמך חוקי ותקף שיש לקיימו. לאור תוצאות המשפט, חויב הבעל לשלם את ההוצאות בסכום של 45 אלף שקלים.

 

ת"ע 51430-04-17
ת"ע 51434-04-17