הונאת אבהות תזכה גבר בפיצויים

גבר תבע את אשתו לשעבר לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בשל מצג שווא שהציגה האישה כלפיו, כי ילד שילדה במהלך הנישואין הוא בנו הביולוגי למרות שנולד מגבר אחר. בתלה"מ 40832-12-19 נדרש ביהמ"ש לשאלה: האם ראוי להכיר בעילה בשל הונאת אבהות, ובמידה וראוי אזי האם יש בה כדי לזכות את התובע כלפיו בוצע מעשה ההונאה בפיצוי כספי, ובגין אילו ראשי נזק?

בני הזוג נישאו זה לזו בשנת 2011 בנישואין אזרחיים. האישה חסרת דת והאיש יהודי. בשנת 2014 נולד להם הילד ובמחצית שנת 2019 נפרדו בני הזוג ובסוף אותה שנה הותרו נישואיהם.

האישה, הכירה גבר אחר, במסגרת עבודתה אשר חברו יחד, תוך תכנון מכוון מראש, להביא במשותף ילד לעולם ולהטעות את האיש לחשוב שהילד הוא בנו הביולוגי. זהות האב הביולוגי הוסתרה ממנו והוא אכן סבר שהוא הוא אביו הביולוגי של הילד, הגם שהאישה הייתה מודעת לדבר ההסתרה.

ההונאה נמשכה ממועד התעברות האישה ועד בסמוך לפרידת הצדדים כשהילד היה בן חמש, אז יזמה האישה את הפרידה מהאיש. האישה לא הכחישה את המעשה אך טענה כי הוא בוצע בשל עקרות האיש ובמטרה להציל את הנישואים.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה ופסק:

"..אין חולק אודות מצג השווא הנ"ל. לגבי אופן התעברות האישה – מגע מיני כטענת האיש או תרומת זרע כטענת האישה, השאלה אינה רלבנטית להליך דנן, וביהמ"ש אינו נדרש להכריע בה, שכן עילת התביעה אינה ניאוף האישה, אשר ממילא אינו מוכר בדין הישראלי כמקים עילת תביעה לפיצוי כספי. מדובר בענייננו בעילת תביעה בגין "הונאת אבהות" ואין לערבב בין השתיים."

כמו כן קבע ביהמ"ש כי יש להכיר בדין הישראלי בעילת תביעה של "הונאת אבהות", בשים לב לשיקולים הנדרשים על מנת לבחון את סוגיית המדיניות המשפטית הנדרשת בעניין נוכח הקשיים בהבאת ראיות חד משמעיות לעניין זה נוכח החזקה העובדתית "רוב בעילות אחר הבעל".

לעמדת ביהמ"ש, אין לשלול מטעמי מדיניות את הטלת האחריות במקרה של "הונאת אבהות", אולם ייתכן ויש להבחין בין סוגי הנזקים בגינם יוענק פיצוי בנסיבות העניין.

בכל הנוגע לעיקרון טובת הילד, ביהמ"ש סבור כי אין למנוע באופן מוחלט דיון בתביעות מסוג זה אלא יש לקבוע מנגנון מרוכך, אשר יאזן בין האינטרס הלגיטימי של האיש כלפיו בוצעה אותה "הונאה", לבין צמצום הפגיעה האפשרית בילד.

בנסיבות המקרה סבר ביהמ"ש כי יש להטיל על האישה אחריות מפאת מחדלה לגלות לאיש, כי הילד אותו הוא ראה או רואה כבנו הביולוגי אינו בנו הביולוגי הן מכוח חובת תום הלב , בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים והן מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. בהקשר זה צוין אף כי בשל ייחודיות התא המשפחתי נקבע בפסיקה כי קיימת חובת גילוי בין בני זוג שהפרתה תהווה הפרת חובת תום הלב, החלה על צד לחוזה בהתאם להוראת סעיף 39 לחוק החוזים. "התוכן אותו יצוק בית המשפט למהות והיקף חובת הגילוי ישתנה ממקרה למקרה ועשוי להיות שונה בשלבים שונים של יחסי הזוגיות, באירועים שונים ובנסיבות שונות".

התנהגות האישה מקימה גם חבות ברשלנות, בשל היותה התנהגות בלתי סבירה. השיקולים שהובילו את ביהמ"ש לראות בהתנהגותה כבלתי סבירה נוכח האשם שדבק בה, נכונים גם לצורך הקביעה כי התנהגותה הייתה חסרת תום לב – הן אובייקטיבית והן סובייקטיבית.

ביהמ"ש קיבל את טענת האיש לנזק הראוי לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרמו לאיש בעקבות הגילוי שהילד אינו בנו הביולוגי, נזק הטבוע בעצם מעשיה של האישה.

באשר לגובה הפיצוי, נוכח התנהגות האישה שהייתה מכוונת ומתוכננת מראש, כאשר האישה בחרה מראש ובמודע לשמור בסוד את המידע המהותי, מצא ביהמ"ש כי יש מקום לפסיקת פיצויים מוגברים או אף עונשיים שכן מדובר בהפרה חמורה של האמון בין בני הזוג וחובת תום הלב החלה עליה.

משקבע ביהמ"ש כי מעשי האישה בוצעו בזדון, תוך התעלמות מפגיעת המעשה בכבוד האיש, יש לחייב אף בפיצוי עונשי, אשר יש בו כדי להביע את סלידת החברה במעשים מעין אלה ולשם הרתעת מזיקים פוטנציאליים נוספים. בנסיבות המקרה ביהמ"ש מוצא לחייב את האישה לפצות את האיש בסך 250,000 ₪ ובהוצאות האיש בסך 25,000 ₪.