בית משפט השלום בירושלים עסק לאחרונה בשאלת העונש הראוי עבור אישה שהורשעה בעבירות הונאה, זיוף וגניבה ושימוש בכסף של אחרים.


על פי האישום הראשון, במסגרת תפקידה בבית החולים, גנבה האישה פרטי כרטיסי אשראי של קולגות שעבדו לצידה וכן גנבה כרטיס אשראי של אישה שאושפזה בבית החולים ושל שני אנשים נוספים וכן השיגה פרטים מזהים של אדם נוסף. כמו כן, האישה זייפה תעודת זהות של אישה שעבדה איתה ואף הזדהתה באמצעותה מול שליח שהגיע למסור לה כרטיס אשראי.


לאחר מכן, השתמשה האישה בפרטי האשראי שהשיגה במרמה והזמינה 15 כרטיסי אשראי שונים דרך חברות האשראי, חלקם על שמה וחלק על שמות אחרים.


האישה ביצעה עסקאות בסך 60 אלף שקלים בכרטיסי אשראי


האישה השתמשה בכרטיסי האשראי שהזמינה בעשרות בתי עסק שונים וביצעה עסקאות בסכום של 60,000 שקלים. בהמשך ניסתה לבצע עסקאות נוספות בסכום של 2,000 שקלים אך כשלה בשל סירוב של חברת האשראי.


על פי האישום השני, האישה נעצרה לחקירה ושוחררה לביתה תחת תנאים מגבילים.


לאחר כמה ימים, שהתה בבית חברתה, וגנבה ממנה את פרטיה האישיים וכן את כרטיס האשראי שלה ונעצרה בשנית בשל חשד להפרת תנאי השחרור.


לאחר שהשתחררה שוב, גנבה מנערה את פרטיה המזהים, פרטי חשבון הבנק שלה, כרטיס אשראי לא פעיל וכן סכום של 200 שקלים.


על פי האישום השלישי האישה שכרה דירה והשכירה אותה לאדם, שנתן לה צ'ק ביטחון, ולפני שהחזירה לו את הצ'ק בסוף תקופת השכירות צילמה אותו מספר פעמים, זייפה את הצ'קים וניסתה להפקיד אותם בבנק ולהשיג סכום של 74,000 שקלים ללא הצלחה.


על פי האישום הרביעי האישה הזמינה בגדים באינטרנט בשווי 1,095 שקלים, והגיעה לחנות בכדי להחזירם ולקבל זיכוי. לאחר שקיבלה את הזיכוי בצ'ק שינתה את הסכום שהיה נקוב על הצ'ק והפקידה את הצ'ק המזויף 7 פעמים בחשבון הבנק שלה. לבסוף ההפקדות בוטלו בשל תלונה של בעלת החנות.


המאשימה הדגישה בטיעוניה את הפגיעה בקורבנות העבירה


המאשימה שמה דגש בטיעוניה על חומרת העבירות שביצעה האישה, הפגיעה ברכוש הקורבנות, פגיעה בביטחון של הקורבנות וכן חוסר האכפתיות שהפגינה במעשיה כלפי אנשים שהכירה באופן אישי.


כמו כן, המאשימה התייחסה לריבוי העבירות וכן לסכום הכסף הגדול שהשיגה האישה תוך ביצוע עבירות מרמה.


עם זאת, המאשימה ייחסה חשיבות גם להודאת האישה באשמה, ולעובדה שלא היו לה הרשעות קודמות. אמנם, ציינה המאשימה כי לאחר מעצרה, שבה לבצע עבירות נוספות והפרה פעמיים את תנאי שחרורה.


על כן, סיימה המאשימה בהמלצה להשית על האישה עונש שיכלול 35 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי עבור הקורבנות.
הסנגור של האישה נתן דגש בטיעוניו על נסיבות חייה האישיות של האישה, ביניהן מצבה הבריאותי והנפשי וטען כי עונש מאסר עלול לסכן את חייה.


לטענתו של הסנגור, האישה הפכה לחסרת בית בהיותה בת 22 בלבד, ושרתה במצב הישרדותי במשך שנים רבות, והדבר הוביל אותה לבצע את המעשים שביצעה.


כמו כן, ציין הסנגור שחלק מן העסקאות שניסתה לבצע לא צלחו, ולכן ציין כי הנזק הממשי בו נשאו חברות האשראי היה נזק של 60,000 שקלים.


על כן, המליץ הסנגור לסטות ממתחם הענישה המקובל ולהשית על האישה עונש קל יותר.


השופט ייחס חשיבות בהכרעתו למצבה הפיזי והנפשי בו נמצאה האישה בעת ביצוע העבירות


השופט החליט לקבוע 2 מתחמי ענישה שונים, הראשון עבור שני האישומים הראשונים והשני עבור האישומים השלישי והרביעי.


בהכרעתו, התייחס השופט לחומרת עבירותיה של האישה, למעילה באמון של בית החולים, חברותיה, הקולגות שלה לעבודה, וכן במטופלים מהם גנבה את פרטי כרטיס האשראי.


כמו כן, התייחס השופט לגניבה של פרטי האשראי מאישה שאושפזה בבית החולים, וקבע כי מעשה זה בוצע תוך ניצול חולשתה.


נוסף על כך, השופט התייחס לפגיעה הרבה ברכוש שהתרחשה בעקבות מעשיה של האישה וכן לתחכום שנדרש עבור ביצוע העבירות. האישה קיבלה סכום כולל של 60,000 שקלים.


על כן, השופט קבע כי העונש הראוי עבור האישומים הראשונים הוא עונש שנע בין 12-30 חודשי מאסר בפועל.


השופט התייחס גם לאישומים האחרים, וקבע כי העבירות בוצעו בתכנון מראש, תוך מעילה באמון. אמנם, המעשים בוצעו באופן חובבני ולא צלחו, על כן קבע השופט כי העונש הראוי עומד על 8-20 חודשי מאסר בפועל.


לבסוף התייחס השופט גם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ביניהן בעיות נפשיות מהן סבלה האישה לצד הפרעות אכילה וכן לעובדה שבעברה אף אושפזה בכפייה ומונה עבורה אפוטרופוס. כמו כן, השופט התייחס לעובדה שלאישה אין מסגרת משפחתית תומכת והיא כרגע חסרת בית.


יתרה מזאת, השופט שקל לקולא את ההודאה באשמה ואת קבלת האחריות של האישה על מעשיה.


לבסוף, החליט השופט לגזור על האישה עונש שכלל 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרה, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי לנפגעי העבירה.


ת"פ 58892-09-20