בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה לאחרונה בקשה לביטול צו אימוץ שהגיש בגיר.


המבקש, הוצא מבית הוריו כאשר היה בן 6 וחצי, עבר לחיות אצל משפחת אומנה במשך שלוש שנים, היה מצוי במצב פיזי ונפשי קשה וסבל מפערים וקשיים חברתיים.


לאחר מכן הילד עבר למשפחה שהסכימה לאמץ אותו, אמנם סבל מקשיי קליטה רבים בשל מצבו הנפשי, ועל כן החליטו להכניס אותו לפנימייה חרדית תוך שמירה על קשר הדוק וביקורים תכופים מצד ההורים המאמצים.


לאחר המעבר לפנימייה תפקודו של הילד השתפר, ונשאר שם עד סוף כיתה י"ב. כמו כן, הילד ראה בהוריו המאמצים כהורים לכל דבר.


בשנת 1994 החליט הילד לפתוח את תיק האימוץ ולחפש אחר הוריו הביולוגיים, ואף נפגש עמם ועם אחותו ושמר איתם על קשר קרוב.
אביו המאמץ נפטר, והבחור ניתק קשר גם עם אימו המאמצת לפני כ-13 שנים.


טענתו העיקרית של הבחור בבקשה לביטול האימוץ הייתה כי הוא מעוניין לחדש קשר עם אימו הביולוגית ובכדי לעשות זאת הוא חייב לבטל את צו האימוץ. כמו כן, טען הבחור שבעקבות האימוץ הוא נחשב ל"כהן" ויש לכך השלכות דתיות, אמנם שם משפחתו האמיתי אינו "כהן" ולכן עתר לביטול צו האימוץ.


העובדת הסוציאלית קבעה כי ביטול האימוץ לא יתרום למצבו הנפשי של הבחור


העובדת הסוציאלית בחנה את טענות המבקש והתייחסה לטענות שהתייחסו לביטול צו האימוץ כתנאי לחידוש הקשר עם האם הביולוגית בלבד. העובדת הסוציאלית שוחחה עם האם הביולוגית, וגילתה כי אינה להוטה לחזור לקשר עם בנה, ללא כל קשר לצו האימוץ, כמו כן שוחחה עם אימו המאמצת שטענה כי היא מוכנה לביטול צו האימוץ אך אמרה זאת עם צער וכאב על אובדן הקשר עם בנה.


לבסוף, קבעה העובדת הסוציאלית כי ביטול צו האימוץ לא יתרום למצבו הנפשי של הבחור וכן קיים פער משמעותי בין המציאות שהוא מציג לבין המציאות האובייקטיבית, ולכן המליצה שלא לבטל את הצו.


הבחור הגיש חוות דעת של רב מטעמו בפני בית המשפט


הבחור הגיש לבית המשפט מכתב מאת הרב הראשי של העדה הספרדית, בו הומלץ להחליף את שמו של המבקש בכדי שלא יחשבו שהוא "כהן" משום שיש לדבר השלכות הלכתיות.


כמו כן, ציין המבקש בפני בית המשפט שהוא משתייך לעדה הספרדית ולכן הוא מבקש שיסתמכו על חוות הדעת של הרב שהגיש.


נוסף על כך, טען הבחור כי הוא מעוניין לחיות אורח חיים דתי, ואינו רוצה להגיש לבית הכנסת באופן קבוע מסמכים שמציינים שאינו "כהן", וכן טען כי בשל היותו אדם בוגר יש לו את הזכות המלאה לחזור לחיק משפחתו הקודמת, ואף ציין כי הוא אינו בקשר עם אימו המאמצת מגיל 18, וכיום היא מבוגרת ואינו זוכרת או מכירה בו וכן לא הורישה לו דבר, ולכן גם היא מסכימה לביטול צו האימוץ.


יתרה מזאת, הדגיש הבחור בטיעוניו כי חזר לקשר הדוק עם אימו הביולוגית וכי הוא נוהג להתארח אצלה לעיתים קרובות לאחרונה.


עורכת דין מטעם היועצת המשפטית טענה כי אין ביסוס הלכתי לביטול צו האימוץ


עורכת דין מטעם היועצת המשפטית טענה כי אין עילה מספיקה בכדי לבטל את צו האימוץ, וכן אין זה מקרה חריג, והמקרה אינו עומד באחד משלושת התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט לביטול צו אימוץ.


כמו כן, התייחסה עורכת הדין מטעם היועצת המשפטית לחוות דעתו של הרב שהוגשה מטעם בית המשפט שטען כי אין ביסוס הלכתי לביטול צו האימוץ וכן ציינה כי הבחור לא ביקש אישור מבית המשפט להביא חוות דעת של רב מטעמו.


יתרה מזאת, התייחסה עורכת הדין לכך שהאם הביולוגית אינה מוכנה לפגוש את בנה כלל, וציינה כי הם כלל לא נפגשים, וכן פנתה לראש היחידה למשפט עברי בכדי לקבל חוות דעת בנוגע לשינוי שם המשפחה, וכן קבע כי אין צורך בביטול האימוץ בכדי להחליף או לשנות את שם המשפחה.


השופט נעזר בהכרעתו בחוות דעת מבית הדין הרבני בירושלים


לצורך קבלת החלטה, הזמין השופט חוות דעת מבית הדין הרבני בירושלים, בה צוין כי הבחור לא נולד למשפחת כהנים ולכן אינו מחויב במצוות הכהונה, שכן לא כל אדם שנושא את שם המשפחה "כהן" נחשב לכהן. כמו כן, המבקש יכול לשנות את שמו ללא קשר לביטול האימוץ, אמנם שינוי השם אינו נובע מבעיה הלכתית, אלא תורם לכך שאנשים לא יטעו לחשוב כי מדובר בכהן.


על כן, החליט השופט שלא לקבל את טענתו של הבחור לביטול האימוץ מטעמים הלכתיים.


כמו כן, התייחס השופט בהכרעתו לטענתו של הבחור לגבי חידוש קשריו עם אימו הביולוגית ועל כך שאינה מעוניינת לעשות זאת ללא ביטול האימוץ. כמו כן, השופט ייחס חשיבות לתסקיר שערכה העובדת הסוציאלית, ממנו עלה כי האם הביולוגית אינה מעוניינת כלל בקשר עם בנה.


יתרה מזאת התייחס השופט בהכרעתו למצבו הנפשי של הבחור, והחליט כי ביטול האימוץ לא יפעל לטובתו, ועל כן דחה את כל טענותיו והחליט שלא לבטל את צו האימוץ.


לבסוף, חייב השופט את הבחור בהוצאות משפט בסך 3,000 שישלם לאוצר המדינה.


אימוץ (נצ') 30/19