בית משפט השלום בירושלים עסק לאחרונה בשאלת העונש הראוי עבור בחור שהורשע בעבירת תקיפת בת זוג וגרימת חבלה של ממש, וכן בעבירת תקיפת קטין.


הבחור נשוי במשך 12 שנים, וחי יחד עם בת זוגו ושני ילדיהם הקטנים. בערב אחד, התכונן לצאת מהבית ובת זוגו שאלה אותו לאן הוא הולך, וכתגובה החל הבחור להכות אותה בראשה וכן בעט ברגליה ומשך בשערותיה. כתוצאה ממעשי האלימות סבלה בת הזוג מחבלות בידיים, בכתפיים, בזרועות, בגב במותניים ובישבן. לאחר מכן, בנם ניסה להתערב בוויכוח ולהגן על אימו, אומנם הבעל החל להכות גם אותו, איים עליו שיהרוג אותו ואת אימו וכן גרם לו לחבלה מסוג המטומה.


שירות המבחן המליץ להשית על הבחור עונש מאסר בפועל


מתסקיר שביצע שירות המבחן עלה כי הבחור בן 37, נשוי ואב לשניים. כמו כן עלה מן התסקיר כי משפחתו של הבחור היא נורמטיבית וממוצעת והקשר שלו עימם חיובי, וכן כי סיים 12 שנות לימוד ואחריהן למד מלונאות ועבד כנהג.


נוסף על כך עלה מן התסקיר כי בעקבות מעצרו ומשבר הקורונה, הבחור ואשתו נותרו ללא עבודה ונעזרו בהוריו מבחינה כלכלית.
הבחור ציין בפני שירות המבחן שהקשר שלו ושל אשתו הדוק, ואף הדגיש כי שוררת ביניהם אהבה חזקה.


יתרה מזאת, עלה מן התסקיר כי הבחור מתקשה להבחין בדפוס התנהגותו, מתנער מלקיחת אחריות על מעשיו, מתרץ את מעשיו, וכן מתקשה להבין את הצורך שלו לעבור הליך שיקומי.


שירות המבחן קבע כי מידת מסוכנותו של הבחור גבוהה, ועל כן המליץ להשית על הבחור ענישה מוחשית כדי שלא יבצע מעשי אלימות נוספים בעתיד.


המאשימה הדגישה כי הבחור לא לקח אחריות על מעשיו


המאשימה התייחסה בטיעוניה לחומרת מעשי האלימות שביצע הבחור, והדגישה כי הבחור הכה את אשתו מול בנם הקטין, ולאחר מכן כשהתערב הקטין לטובת האם, הכה גם אותו. כמו כן, הדגישה המאשימה את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי האלימות של הבחור, ביניהם שמירה על שלמות הגוף, בטחון, בריאות, ושלוות הנפש.


נוסף על כך, הדגישה המאשימה בטיעוניה כי הבחור לא נטל אחריות על מעשיו, ועל כן המליצה להשית עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, מאסר על תנאי, פיצוי לאישה וכן חתימה על התחייבות שלא יבצע מעשה דומה בשנית.


סנגורו של הבחור התייחס לטענותיה של האישה לגבי אופן התנהלותו של הבחור ודפוס התנהגותו האלים, וביקש שלא לקבל טענות אלו, משום שהיא לא סיפקה אף הוכחה לכך שהבחור התנהג אליה בצורה אלימה לאורך כל שנות נישואיהם וכמו כן טען הסנגור כי מדובר באירוע חד פעמי.


יתרה מזאת ציין הסנגור כי משפחתו של הבחור תומכת בו, בבת זוגו ובילדיהם מבחינה כלכלית וכן ציין כי ילדיו לא מוכנים לראותו, כנראה בעקבות דבריה של האם.


לבסוף, הדגיש הסנגור כי הבחור אכן לקח אחריות על מעשיו, את העובדה שאין לבחור עבר פלילי, וכן ציין את הפגיעה הכלכלית שממנה הוא סובל. על כן, ביקש להשית עליו עונש של שירות לטובת הציבור, פיצוי לאישה וקנס בלבד.


בהכרעתו התייחס השופט להמלצת שירות המבחן


בהכרעתו התייחס השופט לערכים החברתיים שנפגעו בעקבות מעשה האלימות, ביניהם הזכות לביטחון וכן הזכות של בני המשפחה להרגיש מוגנים בביתם.


כמו כן, התייחס השופט לסוג האלימות שבה נקט הבחור, וקבע כי מדובר בתקיפה חמורה, שכללה אגרופים, בעיטות ומשיכה בשערותיה של בת הזוג. עוד צוין כי כתוצאה ממעשי האלימות סבלה האישה מחבלות רבות באזורים שונים.


יתרה מזאת, השופט ייחס חשיבות לעובדה שהבחור פגע בבנו הקטין ואף איים עליו.


עם זאת, בהכרעתו ייחס השופט חשיבות גם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ביניהן העובדה שלבחור אין עבר פלילי קודם, וכי מאז האירוע המדובר לא ביצע מעשי אלימות נוספים. כמו כן, השופט התייחס לכך שהבחור לקח אחריות על מעשיו וחסך מבת זוגו את הצורך להעיד נגדו, אומנם זמן קצר לאחר מכן חזר מהודאתו בפני שירות המבחן.


יתר על כן, התייחס השופט להערכתם של שירותי המבחן לגבי מידת המסוכנות של הבחור, וכן לעובדה שהוא אינו מעוניין לקחת חלק בהליך טיפולי.


לבסוף, השופט החליט להשית על הבחור 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים לתקופה של שלוש שנים שבהן לא יבצע עבירות אלימות. כמו כן השופט פסק לאישה פיצוי כספי בסך של 2,500 שקלים.


ת"פ 24914-05-20